“איזה ספר קטן וחמוד! סיפורו של "וטנן", עיתונאי בינוני שנשוי לאישה אותה הוא שונא וקץ בחייו השגרתיים והמשעממים. עד שיום אחד לאחר שבטעות הוא דורס ארנב וגורם לו לפציעה הוא מחליט לטפל באותו ארנב בסביבת מגורי החיה, כלומר - ביער. מכאן לוקח אותנו וטנן ביחד עם ארנבו לסדרת הרפתקאות מצחיקות ולא רק, לאורכה ולרוחבה של פינלנד. הוא פוגש אנשים שונים ומשונים וגם כל מני חיות. לא הכרתי את הסופר הפיני ארטו פאסילינ”

“אני אמנם אוהב מאוד ביוגרפיות וספרי היסטוריה אבל לעתים קרובות אני קורא "סתם" סיפורים של ספרות יפה. כך גם הסיפור הזה שמביא אותי אל נופיה ואקלימה של פינלנד שכל כך שונים ממה שאנו מכירים כאן בארץ... זהו סיפורו של אדם בודד מוזר וחריג בסביבה כפרית וקרתנית שאיננה מוכנה לקבל את מוזרויותיו. מעולם לא קראתי את ספריו של ארטו פאסילינה אבל הספר הוא קריא מאוד ויש בו הומור ציני ותחושה של עוול שנעשה ל"צדיק" (אם כי”

“ספר קצת שונה מהספרים האחרונים שנפלו לידיי בתקופה האחרונה. לדעתי מי שאהב את הספר "שנת הארנב" יתאהב גם בספר הנוכחי. ארטו פאסילינה מגולל עלילה המביעה מחאה, ומעוצבת כאגדה נגד החברה, הממסד ואי קבלת השונה והמובדל. אחרי מלחמת העולם השנייה, גונר הוטונן רכש טחנת קמח ישנה, שעמדה בשיממונה משנות השלושים בסוקובסקי המנומנמת שבלפלנד. גונר מתואר כאיש גבוה, עם שיער חום, סנטר גדול, אף ארוך, מצח גבוה ועיני”

“**** טוב לי בחיים. אבל לא תמיד, נכון. יש ימים אחרים. ימים שבהם אני משתוקק לקרוע מעליי את הכבלים הבלתי נראים שעטיתי על עצמי במשך השנים, מבחירה או מאינרציה. להגיד "פאק איט" ובאמצע הכביש לעצור את האוטו, להרים הנדברקס ולצאת. להשאיר מאחורי את הנישואין, הילדים שכבר נמאס לי להגיד להם לא לזרוק את הבמבה במושב האחורי, את האייפון והארנק וגלגלצ ברדיו. לעזוב את העבודה, את הבית, המשכנתא, את המקרר”

“איזה ספר קטן וחמוד! סיפורו של "וטנן", עיתונאי בינוני שנשוי לאישה אותה הוא שונא וקץ בחייו השגרתיים והמשעממים. עד שיום אחד לאחר שבטעות הוא דורס ארנב וגורם לו לפציעה הוא מחליט לטפל באותו ארנב בסביבת מגורי החיה, כלומר - ביער. מכאן לוקח אותנו וטנן ביחד עם ארנבו לסדרת הרפתקאות מצחיקות ולא רק, לאורכה ולרוחבה של פינלנד. הוא פוגש אנשים שונים ומשונים וגם כל מני חיות. לא הכרתי את הסופר הפיני ארטו פאסילינ”

“אני אמנם אוהב מאוד ביוגרפיות וספרי היסטוריה אבל לעתים קרובות אני קורא "סתם" סיפורים של ספרות יפה. כך גם הסיפור הזה שמביא אותי אל נופיה ואקלימה של פינלנד שכל כך שונים ממה שאנו מכירים כאן בארץ... זהו סיפורו של אדם בודד מוזר וחריג בסביבה כפרית וקרתנית שאיננה מוכנה לקבל את מוזרויותיו. מעולם לא קראתי את ספריו של ארטו פאסילינה אבל הספר הוא קריא מאוד ויש בו הומור ציני ותחושה של עוול שנעשה ל"צדיק" (אם כי”

“ספר קצת שונה מהספרים האחרונים שנפלו לידיי בתקופה האחרונה. לדעתי מי שאהב את הספר "שנת הארנב" יתאהב גם בספר הנוכחי. ארטו פאסילינה מגולל עלילה המביעה מחאה, ומעוצבת כאגדה נגד החברה, הממסד ואי קבלת השונה והמובדל. אחרי מלחמת העולם השנייה, גונר הוטונן רכש טחנת קמח ישנה, שעמדה בשיממונה משנות השלושים בסוקובסקי המנומנמת שבלפלנד. גונר מתואר כאיש גבוה, עם שיער חום, סנטר גדול, אף ארוך, מצח גבוה ועיני”

“**** טוב לי בחיים. אבל לא תמיד, נכון. יש ימים אחרים. ימים שבהם אני משתוקק לקרוע מעליי את הכבלים הבלתי נראים שעטיתי על עצמי במשך השנים, מבחירה או מאינרציה. להגיד "פאק איט" ובאמצע הכביש לעצור את האוטו, להרים הנדברקס ולצאת. להשאיר מאחורי את הנישואין, הילדים שכבר נמאס לי להגיד להם לא לזרוק את הבמבה במושב האחורי, את האייפון והארנק וגלגלצ ברדיו. לעזוב את העבודה, את הבית, המשכנתא, את המקרר”