איזה ספר קטן וחמוד!
סיפורו של "וטנן", עיתונאי בינוני שנשוי לאישה אותה הוא שונא וקץ בחייו השגרתיים והמשעממים. עד שיום אחד לאחר שבטעות הוא דורס ארנב וגורם לו לפציעה הוא מחליט לטפל באותו ארנב בסביבת מגורי החיה, כלומר - ביער. מכאן לוקח אותנו וטנן ביחד עם ארנבו לסדרת הרפתקאות מצחיקות ולא רק, לאורכה ולרוחבה של פינלנד. הוא פוגש אנשים שונים ומשונים וגם כל מני חיות.

לא הכרתי את הסופר הפיני <mark>ארטו</mark> פאסילינ

קראתי בזמנו את ה"טוחן המיילל" של <mark>ארטו פאסילינה</mark>, הסופר הפיני ודווקא די אהבתי אותו
אבל כרגיל אצלי אני מתחיל לקרוא ספר באקראי וכך גם במקרה הזה
אבל זכרתי את השם. על הכריכה כתוב ש"שנת הארנב" הצליח מאוד בעולם
אבל להפתעתי ולצערי די התאכזבתי מהספר הזה.
מדובר בספר שהוא כולו סאטירה על הרפתקאות של מי שהיה בחייו הרגילים עיתונאי
ויום אחד הוא "מתאהב" בארנב שאותו הוא מציל ממוות והוא עוזב לחלוטין את חייו
ה

אני אמנם אוהב מאוד ביוגרפיות וספרי היסטוריה אבל לעתים קרובות אני קורא "סתם" סיפורים של ספרות יפה. כך גם הסיפור הזה שמביא אותי אל נופיה ואקלימה של פינלנד שכל כך שונים ממה שאנו מכירים כאן בארץ... זהו סיפורו של אדם בודד מוזר וחריג בסביבה כפרית וקרתנית שאיננה מוכנה לקבל את מוזרויותיו. מעולם לא קראתי את ספריו של <mark>ארטו פאסילינה</mark> אבל הספר הוא קריא מאוד ויש בו הומור ציני ותחושה של עוול שנעשה ל"צדיק" (אם כי

ספר קצת שונה מהספרים האחרונים שנפלו לידיי בתקופה האחרונה. לדעתי מי שאהב את הספר "שנת הארנב" יתאהב גם בספר הנוכחי.

<mark>ארטו פאסילינה</mark> מגולל עלילה המביעה מחאה, ומעוצבת כאגדה נגד החברה, הממסד ואי קבלת השונה והמובדל.

אחרי מלחמת העולם השנייה, גונר הוטונן רכש טחנת קמח ישנה, שעמדה בשיממונה משנות השלושים בסוקובסקי המנומנמת שבלפלנד.

גונר מתואר כאיש גבוה, עם שיער חום, סנטר גדול, אף ארוך, מצח גבוה ועיני

****





טוב לי בחיים.

אבל לא תמיד, נכון. יש ימים אחרים. ימים שבהם אני משתוקק לקרוע מעליי את הכבלים הבלתי נראים שעטיתי על עצמי במשך השנים, מבחירה או מאינרציה. להגיד "פאק איט" ובאמצע הכביש לעצור את האוטו, להרים הנדברקס ולצאת. להשאיר מאחורי את הנישואין, הילדים שכבר נמאס לי להגיד להם לא לזרוק את הבמבה במושב האחורי, את האייפון והארנק וגלגלצ ברדיו. לעזוב את העבודה, את הבית, המשכנתא, את המקרר

ספר מוזר, אבל משעשע ומאוד מעניין, "שנת הארנב" הוא ספר פשוט ייחודי. "שנת הארנב" מורכב מסיפורים קטנים על כל מני אנשים ודמויות שונתן (הדמות המרכזית) פוגש בדרכו. מלווה על ידי ארנבו, ונתן מתרחק יותר ויותר מהחיים הקודמים שלו, ואיתו גם הקורא נחשף לעולם שונה לחלוטין מהרגיל לו.

הסיפורים ב-"שנת הארנב" חזקים ביותר כשהם קצרים ולעניין, אבל לפעמים <mark>ארטו פאסילינה</mark> פורס סיפור על כמה פרקים ומשחק עם דמויות וחציי-ר

מה גורם ל"אדם מן הישוב" לשבור את הכלים ולברוח מבית הכלא שהוא החברה בה הוא חי, מתפרנס ומנהל חיי משפחה כלשהם?הדמות המרכזית בסיפור, קארלו וטנן, נוסע בחזרה ממשימה עיתונאית עם עמיתו הצלם, אותו הוא מתעב. אלו מין אנשים הם וטנן ועמיתו הצלם? "שני גברים מדוכדכים....אומללים וציניים. זה כבר התקרבו לגיל העמידה, והתקוות שתלו בחיים בנעוריהם היו רחוקות, רחוקות מאד מלהתגשם. הם היו נשואים, נבגדים, מאוכזבים, כיב קיב

לעתים נדירות קורה שפעולה הנעשית בדחף רגעי הופכת על פניו את העולם המוכר ושולחת אותנו לנתיב אחר מזה בו היינו. לוטנן זה קרה כאשר בנסיעה עם עמית - נסיעה שביטאה את כל מה שהיה רע ומנוכר בעולמו - הם פגעו בארנב. וטנן יוצא מהמכונית לטפל בארנב, ויוצא גם מחייו הקודמים - יוצא וממשיך ללכת אל סוף העולם.

הספר הזה הוא אגדה קסומה. החיים המתוארים בו בפינלנד הקפואה בשנות השבעים נושאים - על פי <mark>פאסילינה</mark> - בשורה של

"רק ספרים על חיות את קוראת?"

זו התגובה שקיבלתי מקולגה שלי, אחרי שסיפרתי לה שבין לבין קריאת הספר על החתול העיוור, אני קוראת את 'שנת הארנב'.
אז אם היא הייתה מכירה אותי קצת יותר טוב היא הייתה יודעת שהתשובה לשאלתה היא "לא!", ובכלל- שנת הארנב הוא לא ספר על ארנב.

נכון, לארנב שמור תפקיד מרכזי בעלילת הסיפור. בלעדיו וטנן לא היה עובר את מה שעבר, או אוכל אפילו חצי מהחרא שאכל. אבל אם הייתי צריכה להעני