ביקורת ספרותית על מסעודה מאת יקיר אלקריב
ספר בסדר

---

אפשר לקחת מאיתנו את החופשה השנתית בחו"ל, אפשר אפילו לסגור את נתב"ג, אבל לא תוכלו לקחת מאיתנו את ספרי הטיסה!
ובכן, ברשותכן.ם אגדיר את "מסעודה" כספר הטיסה החביב עליי: קולח ממש, זורם בטיל, אפשר בלי קושי לסיים ביום, לא תת רמה, אבל בוודאי שלא ספרות מתוחכמת. מסעודה מספר את סיפורה של אישה יהודיה במרוקו, המתחיל בעולם של שידוכי נערה לגבר, לעיתים מבוגר עד מאוד, אותו עולם שבו השאלה מה מבקשת הנערה לעצמה, ובטח שלא האהבה, עמדו בראש מוסד הנישואין. מסעודה מתגלגלת בין עולמות שונים ומגיעה לארץ ישראל לבסוף ודרך סיפורה אפשר לפגוש הרבה חתיכות בפאזל היהודי הלא סביר בעליל. זהו רומן היסטורי אשר דרכו ניתן לטעום באופן עסיסי מפלח ההיסטוריה הכולל את מלחמת העולם השניה והשפעותיה, הישוב היהודי בארץ, אשכנזים-ספרדים, יהודים -ערבים, אירופה -לבנט, יפו - קיבוץ סאסא - גבעת אולגה ומה לא.
יש לסיפור גרעין ויסוד של אמת, כמובן לא ברור במובהק מה ממש ומה פרי דמיון המחבר, אבל זה בהחלט יוצר איזה אקו והרגשה שמשהו גדול מסופר כאן. אולי חבל שאיני יודעת יותר מה אמת ומה בדיה, כי היתה לי לפעמים הרגשה של אנכרוניזם ונסיון לדחוק לתוך הסיפור, העמוס גם ככה בתתי סיפורים, גם את כל ההווה כיום של יחסים מגוונים ומשפחות מודרניות על סוגיהן.

כך או כך, מסעודה היא ספר שנקרא באופן קולח ולפעמים זה בהחלט מה שאנחנו צריכים (למשל באוגוסט, בידוד או סגר עם הילדים, מנוחה בין קלאסיקות חוצות עולם או סתם פנטזיה על טיסה לקאריביים שבה המקסימום שתוכלו לתרום לעניין הוא מיץ קוקוס, ג'טלג וספר טיסה)

בהנאה!

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על מסעודה