ביום בו עזבה מול גלנדי את ביתה, נפער ריק גדול בחיי הוריה. המשפחה הקטנה אשר חיה חיים שלווים באירלנד הכפרית והמאוד מאוד שמרנית של שנות השבעים במאה הקודמת, משפחה קתולית המקפידה ללכת לכנסיה ולמלא את מצוות הדת, המונה זוג הורים שהביאו לעולם את בִּתָּם יחידתם מול, בגיל מבוגר, אשר היתה כל עולמם.

והשבר הוא גדול. זה לא רק היעדר הבת. זו גם השאלה שחוזרת ללא הרף ולא מרפה: למה? מה קרה? מול תמיד היתה ילדה

עדיין באמצע הספר, אבל אםשר כבר לומר - ספר ייחודי ומפתיע מאוד.
זהו ספר על אנשים קטנים ומעשים קטנים שלא באמת היתה להם האפשרות לבחור אחרת.
זהו ספר שמביא קולות מקצווי תבל, כל אחד מהגיבורים עם הצרות הפרטיות שלו, כל אחד מהם וצרותיו הפרטיות.
והקולות שמביא הספר הזה הם קולות של אמת, של תחנונים, של הצדדים היפים והמכוערים בנפשו של אדם. של מי שבוחר בטוב אבל העולם משיב לו רע. של מי שמנסה להיחלץ ממצבו השלילי

אומרים שדברים טובים באים באריזות קטנות מה שבדיוק נאמר על הספר : פרחים מוזרים של הסופר האירי המהולל <mark>דונאל ריאן</mark> שזכה בפרס הספר האירי אך זו לא היתה הרגשתי ומה שלא חשבתי עליו בהתחלה כשהתחלתי לקרוא אותו .
כשהתחלתי לקרוא אותו קסמה לי כריכתו המרהיבה מלאת החיים ששבתה אותי , היה בפרק הראשון גורם הפתעה מסקרן אך הוא התחיל מוזר , ובקצב איטי ואפילו מעט משעמם עד שכמעט הפסקתי לקרוא אותו . אבל החלטתי לתת ל

יש הרבה סיבות שבגללן אני רוצה להמליץ על הספר הזה. הכריכה היפה והמיוחדת, הרצון להיחשף לקולות מגוונים יותר בשוק הספרות והמיאוס מרבי המכר השבלוניים, העיסוק בנושאים נוקבים וטעונים כמו פליטים והגירה שכל כך קל לקטלג אותם בתיבה סטריאוטיפית בראש, האהבה שלי לספרים קצרים וקולעים.
אבל הסיבה העיקרית שבגללה אני רוצה להמליץ על "ים שקט ושפל גלים" היא הסיבה שבגללה התכנסנו כאן-הספר הזה כתוב ממש ממש טוב! זה סיפור

שלוש נובלות ועוד קצת ( מה זה הקצת? בהמשך) מרכיבות את הספר הזה. במרכז כל נובלה עומדת דמות גברית אשר סביבה נבנה הסיפור.
כל אחד מהגברים הללו נמצאים בנקודת מפנה בחייו, וכל אחד מהם איבד משהו, וכל אחד מהם מחפש את הדרך. לגאולה, לסליחה, להשלמה, למשהו. משהו חמקמק אבל חוסרו מורגש.

בסיפור הראשון, והסיפור הזה היה עוצמתי ומלא ברגש, מסופר על פארוק, הרופא הסורי אשר איבד לא רק את משפחתו, אלא את כל חייו. כא

ספר יפה, שונה, שמביא את סיפורם של שלושה גברים שלכאורה אין קשר ביניהם. בסוף הספר מבינים איפה הסיפור של כולם מתחבר, אך הספר היה "עובד" גם ללא הסוף הזה, ללא התוספת שקושרת הכל יחד (אם כי היא באמת מרגשת ואולי מעבירה איזה מסר - כולנו קשורים, no man is an island או משהו כזה). לא קראתי את הספר אלא האזנתי לו בדרך לעבודה ובחזרה הביתה. לא יודע אם זה משנה - האם בקריאה רגילה הייתי נהנה יותר או פחות, אם הייתי מ