יוסי סוכרי

יוסי סוכרי

סופר

יוסי סוכרי נולד ב־1959 ברמת גן-בני ברק. גדל מגיל 9 בתל אביב.
ספרו הראשון אמיליה ומלח הארץ. וידוי ראה אור בהוצאת בבל (2002) ותורגם לצרפתית (ראה אור ב־2006 בהוצאת Actes Sub). ספרו השני מקלטור ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות (2005). פרסם סיפורים בכתב העת הצרפתי La Pensée De Midi.
מרצה למחשבה של המאה העשרים במכללה למנהל, בבצלאל ומפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיקר בהארץ. ספריו זכו לשבחי הביקורת בארץ ובחול.

זוכה פרס ראש הממשלה לשנת תשע"ה
מנימוקי השופטים: סופר מוערך, המיטיב לכתוב יצירות המצליחות להיות אירוע לשוני וחברתי גם יחד. סוכרי לא מפחד להכניע את עצמו כדי להשאיל את עצמו לרוחם של אחרים, אלה שלעולם לא ישמיעו את מה שמעיד על עצמם.
בספריו החל מ"אמיליה ומלח הארץ וידוי" וכלה ב"בנגאזי-ברגן־בלזן", הוא פותח את הרגעים האבודים, ואת הזמן שנאטם, ומעשיר אותנו במבט נוקב ומתמשך אשר מגלה את ערוותה של תרבות שחסר לה קול, שפה וכלים לדון בתופעותיה.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (92):
ספרות - מקור, ספרים שאני מתכנן לקרוא, ק - 2015, TO READ, רוצה לקרוא, ארזת לבד?, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, סימן קריאה !, ספרות מקור, קריאה בכתב יד, ק ר א ת י, ממואר חשיפה אישית, המדף שלי, ספרים עם הקדשת הסופר/ת, קריאה - מבוגרות.ים, סיפורת - מקור, משפחולוגיה, אהבת מולדת, קראתי 4 כוכבים, עוד ...
1.
בנגאזי–ברגן־בלזן הוא הרומן הראשון בעברית-וקרוב לוודאי בכל שפה – המגולל את סיפורם העלום של יהודי לוב בשואה. קורותיה של משפחה יהודית שההיסטוריה מזמנת לה מערבולת של התנסויות אימתניות, החל בכיבוש הגרמני של לוב ב-1941 וכלה בשחרור מחנה הריכוז ברגן־בלזן ב-1945. בני משפחת חג'ג', מהנכבדות בקהילת בנגאזי, נעקרים מאורח חייהם, מעירם האהובה וממולדתם: עם עוד יהודים לובים הם נלקחים ממדבר סהרה הלוהט, מועברים בספינה למחנה מעצר הררי באיטליה ונשלחים ברכבות אל גרמניה המושלגת, להיכלא ולמות בברגן־בלזן. שלושה מסעות משתרגים פה: מסכת הפורענויות שחווים יהודי לוב, על יחסי העבד והאדון הנטווים בינם,צאצאי היבשת השחורה, ובין בני אירופה, שוביהם האיטלקים והגרמנים; מסע החניכה של גיבורת הרומן סילבנה חג'ג', צעירה משכילה, מבריקה ויפת תואר הכופרת בנורמות הפטריארכליות של סביבתה; ומסע צלילי בתוך בליל לשונות, שהעיקרית בהן היא הערבית היהודית הלובית. הרומן נע במקצבים משתנים בין יבשות וארצות ומציג בלשון ארצית ופיוטית לסירוגין נרטיב אחר מזה המוכר מייצוגי השואה הרווחים. זוהי שואה של יהודים מארצות ערב, שחזותם כהה ושפתם שמית – סימני היכר שהציבו אותם במדרג הגזע של הנאצים כנחותים אף יותר מיהודי אירופה. זוהי שואה של מי שנתפסו כזרים ולעתים כמאיימים גם בעיני היהודים האירופים שהיו שותפים לגורלם – יסוד זר אפילו בתוך אותה פלנטה אחרת. בנגאזי–ברגן־בלזן, המושתת על עובדות היסטוריות, מחלץ מתהום הנשייה פרק היסטורי נשכח, ומעמיד במרכזו דמות אוניברסלית של אישה היכולה למוראותיה של אנושות אכזרית שרירותית. הוא איננו אפוא בבחינת קינה על אובדן האנושות, אלא שיר הלל לכוחותיו הטמירים של האדם. ...

2.
אמיליה, סבתו של המספר, היא אישה מזרחית שלא פגשנו כמותה בספרות העברית עד כה: היא אינה מתחנחנת, אינה "חמה" ורגשנית, מתעבת בישול, את ריחות הזעתר, הכמון והכורכום, ואינה מנסה ל"היקלט" בהוויה הישראלית אשכנזית; נהפוך הוא, אמיליה היא התגלמות הסיוט האשכנזי הממסדי: היא אישה חזקה, נחרצת, דבקה באלטרנטיבה התרבותית של מוצאה, והגרוע ביותר - אמיליה מפקיעה מהזהות האשכנזית את היקר לה מכול: היא ניצולת שואה. אמיליה ומלח הארץ. וידוי הוא סיפורו האישי של נכדה, המחבר הקרוע בין כוחה הממגנט של סבתו ובין ניסיונות נושלים, חוזרים ונשנים, להתחבר להוויה האשכנזית. אמיליה ומלח הארץ. וידוי הוא וידוי אישי וחושפני סוחף ומרגש המעלה את השאלות הכאובות ביותר, אלה הנוגעות לכל אדם בישראל....

3.
עמנואל אמזלג הוא גבר שכמוהו לא פגשנו בספרות העברית. אינטלקטואל מזרחי תל־אביבי השקוע עד צוואר בתרבות המערבית, פציפיסט וגנדרן. לאחר התפרקות נישואיו, בהיותו כבן 50, השבר מחולל בחייו מהפכה ומוביל אותו להתחקות אחר שורשיו. במסע אל תוך השושלת המשפחתית מתעוררות בו תהיות מטא־פיזיות, מוסריות וחברתיות. לאורך המסע אמזלג נקלע לסבך של זיקות אישיות: יחסו אל הוריו שמהם התרחק תרבותית, הקשר עם רעייתו לשעבר, עם ילדיו המתבגרים אל מציאות מורכבת, עם נשים מרשימות, יחסיו עם האליטה האקדמאית, ובנוגע למדינה שנעשית זרה – כל אלה עומדים למבחן. מתוך הזיקות הללו עולה דמותו של אדם מורכב שחי בין העולמות וממוקם בעמדת התבוננות קיומית. אמזלג הוא גם ספר על מצבו של האדם המשכיל בישראל ואוניברסלי מאין כמוהו. יוסי סוכרי זכה בפרס ברנר לספרות עברית, בפרס ראש הממשלה ובפרס המכון הישראלי בוושינגטון. ספריו תורגמו לשפות זרות וזכו לשבחי הביקורת. ספרו בנגאזי-ברגן־בלזן הומחז והיה להצגה בניו יורק בתאטרון La mama. ...

4.
זהו סיפור מרתק על יחסים מורכבים, יחסי אהבה-שנאה בין אזרח ישראלי לבין מדינתו. גיבור הסיפור, עלום-שם, נקרע בין תחושת הזהות שלו עם מדינתו לבין סלידתו מהשחיתות והזוהמה שבה. הוא אינו יכול להימלט ממנה, לכן הוא נמלט לתוכה. הוא בונה לעצמו "מקלט", מעין תחום עצמאי וסגור משלו ומתוכו מנהל את חייו: בעיות פרנסה, נסיעות לחו"ל ופרשיות אהבה סוערות שאינם מציעים כל פתרון. "מקלטור" הוא מונולוג מבריק, מרגש וחד-להפליא הנוגע לנפשו של כל ישראלי.       ספרו הראשון של המחבר, אמיליה ומלח הארץ, וידוי עורר הדים רבים וזכה בשבחי הביקורת     "ספרו של יוסי סוכרי ראוי שייעשה ספר פולחן" (רות אלמוג, הארץ).   "...טקסט מרתק ומצמרר, מהטובים ומהרהוטים שנכתבו כאן בשנים האחרונות" (גל אוחובסקי, מעריב)....

5.
התרסקות היא קריסה משולמת: פיזית, מנטאלית ומטאפיזית. זהו סיפורו של דוד אגמון, איש עסקים אמיד, הנתקף מצבי חרדה עלומים, אירועים המשבשים את חייו ומביאים להתמוססותה של תמונת עולמו, שבה החזיק בודאות נחרצת. זהו מעקב אחר מהלך נפשי, כאשר הדמויות האחרות משמשות כניצבים - תמרורי ביניים בדרך אל הפיכחון. ספר מרתק הכתוב בכישרון רב. "ציפיתי לרגע שקשר השתיקה ינותק. "התרסקות" חושף באופן אינטליגנטי ונועז את הבעיה של הפניקה. הוא מתאר את חווית הסובל באופן מבהיל ומדוייק, אך מעורר תקוה, שמרפא למכאוב זה אמנם קיים. בכך הוא מהווה נסיון חלוצי במעלה ראשונה". ד"ר אביגדור בנש"ק, אוניברסיטת ירושלים. ...

6.
אליענה ארז היא אידיאליסטית חסרת תקנה שוויתרה על קריירה אקדמית כדי ללמד ספרות והיסטוריה בתיכון תל-אביבי, מתוך אמונה לוהטת בחשיבותו של חינוך הדור הצעיר. מתן דיאמנט הוא תלמיד י"ב שמתקשה להתגבר על גירושי הוריו, חי עם אמו, אשת תיאטרון כושלת, ומתלבט בין משיכתו לפילוסופיה לחלומו להיות גיטריסט רוק. מתן הוא התלמיד האהוב על אליענה. בעזרתו היא מצליחה להתגבר לא רק על "החולשה" שלה למנהל בית-הספר, אלא גם על "החלל של חייה" - אבלה האינסופי על בעלה שנפל במלחמת יום הכיפורים. עוינות משותפת לצביעותה של מערכת החינוך הישראלית מקרבת את אליענה ומתן זה לזה, ועד מהרה, למרות כל המעצורים והפחדים, הם נסחפים לפרשיית אהבה חשאית, מטורפת, בלתי אפשרית. בין פתוס ואירוניה, רצינות ופרודיה, תנופה רומנטית ועומק ספרותי, מצליח יוסי סוכרי לספר סיפור ריאליסטי לחלוטין על אהבה גדולה, חסרת סיכוי לכאורה, בין נער בן שמונה-עשרה ואישה בת חמישים וארבע. שני האוהבים נחשפים בעירום נפשי מלא, על כל חולשותיהם - הבדידות, הנאיביות, הבלבול, השקרים - ואולי דווקא משום כך המפגש ביניהם מטריד ומחשמל כל-כך. 'לא תקין רומנטית' הוא ספרו השלישי של יוסי סוכרי, מרצה לפילוסופיה של המאה העשרים. קדמו לו הספרים 'אמיליה ומלח הארץ: וידוי' (בבל) ו'מקלטור' (ידיעות אחרונות). ...

7.
שתי נשים ושני גברים מקבלים יום אחד בשורה שמשנה את חייהם מן היסוד. איך יגיב כל אחד מהם? כל אחד ממקומו, מגילו ומניסיון חייו, עסוק בשאלה מה עשה בחייו עד כה ומה עוד ירצה לעשות. האם תשנה הבשורה הקשה הזו את מסלול חייהם, האם יש סיכוי שישובו לשלוט בו? עדיין אין לדעת זאת ואין לדעת מי מכולם יזכה לראות את הים. יוסי סוכרי, זוכה פרס ברנר ופרס ראש הממשלה, מעז להתמודד בפיכחון עם נושא רגיש במיוחד ומאיר אותו ביד בוטחת מחמש זוויות בלתי נשכחות. ספריו הקודמים בנגאזי ברגן בלזן ואמזלג, זכו לביקורות נלהבות....


בואו נניח לרגע את הדיון הלא מכבד, האם השואה שייכת לאשכנזים בלבד. סוכרי הכניס את זה בעצמו לספר. כדור שני לשואה, שואת יהודי לוב, הוא ידע במה דב... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
ברעום התותחים המוזות שותקות, כך אמר פעם מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ (או סיסרו, או ציסרו? מה זה משנה בעצם – Cicero) באחד מנאומיו בסנט הרומי. אמ... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי שלושה ספרים של יוסי סוכרי, כולל זה. אם הייתי מקבלת אותם לקריאה עיוורת, לא הייתי אומרת שהם יצאו תחת ידו של אותו הסופר. סוכרי יודע להמצ... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
הרומן החדש של יוסי סוכרי עוסק בהתמודדות עם המוות. שני גברים ושתי נשים מקבלים בשורה קשה שהם חולים בסרטן ועליהם לקבל טיפול נגדו. רון עורך ד... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
ספרון, קצר, המנסה לכאורה לצלוח מנסרה אנושית ולהביאה על הכתוב. מנעד האסונות הפוקדים את הדמות הראשית, מתוארים במעין הסתכלות אורכית, צרה, בעי... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ