לא הבנתי על מה לכאורה יש לך להתנצל.
אבל אני לא אגיד עוד, אחרת אני אהיה זאת שתצטרך להתנצל. (שוב)
קיבלת את הנוסח העדין של כל מה שיש לי להגיד לך, ואני לא יכולה להיות עדינה עוד, אז עדיף שאני אשתוק.
הקארמה שאני אקבל על הדברים שיש לי להגיד לך לא שווה את זה.

כמה קל... אם נפגעת מדברי "ואני מגחכת גיחוך שלא תביני, מה את שולפת את קלף ניסיון החיים"
אז קריצה קריצה, את דרמטית מדי קריצה קריצה. קבלי אבחון בשקל ומותר לי כי קראתי את הספר. את ממש לא קרובה להיות במקום שיפגע בי מאמי, אומרת בשבילך. היו פה דברים מעולם, רוצה בכוונה לצלול ראש, מציעה לך לעשות מה שעשיתי כשהייתי צעירה: נסי לפנות לסופרת אמריקאית שאת מכירה, לכתוב לה כמו שאת כותבת לי, ככה את כל האמת בפרצוף, ולראות איך היא תגיב.
לי במקרה הזה היה מזל שנפלתי על אחת טובה, אבל עם הסופרים שאת מעריצה מאחלת לך בהצלחה רבה. והיי, איזה קטע, גם אני לא אתנצל.

הממ. יש לי רושם שאולי נפגעת ממשהו.
אני חייבת להודות שהמשפט הראשון גרם לי לגחך, אז הלכתי לבדוק במה חטאתי ובכלל כתבתי "סטייה קצת מוזרה", וזאת לא היה משהו שהפניתי אלייך אלא לביקורות שלך.

אני לא הולכת להתנצל על שטות כזאת, ואולי על זה שאני לא מתנצלת, אני כן יכולה לומר "סורי" קטן... אבל יש לך נטייה לפספס את הפואנטה.
ואולי אף אחד לא אמר לך את זה אף פעם, אולי זה פוגע, אבל אני לא אומרת את זה ממקום רע - אני פשוט מתקשרת את מה שאני רואה, וזה לא משנה אם אני מכירה אותך או לא.
זאת פשוט האמת על המציאות שבה אנחנו חיים.
יש לי הזכות להגיד את כל מה שאני אומרת, והאדם היחיד שאני צריכה לתת לו דין וחשבון על האם יש לי מספיק בסיס לומר את מה שאני אומרת - היא אני.
איזה פאן שככה זה בחיים?

זה מזכיר לי משהו, זה שאת מבוגרת ממני... אנשים נוטים לשלוף את הקלף הזה רק כשהם מרגישים שמזלזלים בכבודם, ואני לא מבינה למה את מרגישה ככה ממני, אבל אני מצטערת אם ככה דבריי התקבלו.

אני לא יודעת איך אני אמורה להגיב לשאר הדברים שכתבת, כי אני באופן אישי לא רואה שום קשר בזה, ונראה פשוט סטית למשהו שיותר קל לך לדבר עליו, אבל בעיניי זה מאוד מאוד לא קשור לשום דבר שכתבתי.

בשורה תחתונה, כתבת ביקורות על ספרים שאני באופן אישי קראתי, ולכן אני יכולה להגיב על הביקורות שלך מזווית אחרת.
מבטיחה לך שלא היית שומעת ממני ציוץ על ספר שלא קראתי, כי לא הייתי מבחינה בדברים שכן הבחנתי בנוגע לספרים שקראתי וכתבת עליהם ביקורת.

שוב, נראה שאת מצטמצמת על נושאים מסוימים שאת מכירה ויודעת מה לומר עליהם, וכל מה שחדש או לא נעים עובר לך מעל הראש.
אני לא הולכת להגיב לך יותר כי עשית רושם שאת לא בנוח עם זה, ואני ממש לא רוצה לחדור למרחב האישי שלך כאן.

אז אם אין עוד מה להוסיף, שיהיה סופ"ש רגוע ונעים.

סאן לא נראה לי מתאים לפנות לבחורה מבוגרת ממך שאת לא מכירה, וקראת אולי כמה ביקורות אבל את לא מכירה, ולכתוב את הצירוף "סטייה מוזרה". כולם פה "מוזרים" אם זו ההגדרה שלך, ואולי את מושפעת פה מדעות אחרות ומתחילה לחשוב כל מיני דברים כמו שכבר קרה פה בסימניה. אם בא לך ללמוד לעומק על ההיסטוריה של סימניה מוזמנת לדבר עם מורי, או אם מי שאת רוצה שהוא מהמייסדים, אבל קצת מעצבן שבשם אנשים פה שישר מכריזים מי טוב ומי גרוע האווירה פה מתחילה להיות לא נעימה.
אני שלמה עם עצמי שאני לא מהללת סופרים אנטישמיים גם אם הטיימס הכתיר אותם. יותר חשוב לי נועה מג'נוארי. אני לא אוסיף פה יותר.

טוב אין לי מה להגיב מעבר למה שאמרתי קודם.
אני נראה לי לא כל כך מבינה איך את קוראת ספרים ואיך את בוחרת לכתוב ביקורות על הספרים שאת קוראת, כי נראה שהרבה מהדברים שבחרת לצרף לביקורת שלך לא קשורים לספר עצמו ואם כן אז במידה מועטה.

אולי את צריכה להתמקד יותר בכתיבה משלך מאשר בקריאה, כי נראה שהצורך שלך לבטא משהו אישי גובר על חוות דעת עניינית על ספר.
אגב אם את רוצה לכתוב ביקורות מפרספקטיבה של איך שהספרים שאת קוראת משתלבים עם החיים שלך, הזיכרונות שלך, השיעורים שלך, והאסוציאציות שהם עושים לך - אז לגמרי לגיטימי.
אם זה אכן המצב והכוונה, אז אני באמת לא צריכה להגיב שום דבר מעבר, כי כל מה שאני אומרת בבסיסו קשור לאיך שבביקורות שלך לפעמים יש סטייה קצת מוזרה מהעניינים המרכזיים בספרים שעליהם את כותבת.
אבל שוב, עכשיו כשאני מבינה שזה אולי מכוון ככה, שאולי ככה את מעוניינת לכתוב ביקורות - אז לגמרי מקובל.

סאן יש לי כל כך הרבה דברים להגיד אבל אני אגיד רק 2:
- אחת האחיות הקטנות שלי ממש התלהבה ממנו כמוך, וזה גם ממש מזכיר לי דיון שהיה לי פה על פנגירל (הספר)
אז לא אחזור על זה שוב, אם זה מעניין אותך תקראי את ביקורתי עליו, זה בערך מה שהייתי אומרת.
- "הם פשוט עשו התערבות על כך שהם יכולים לכתוב בז'אנר של הצד השני, ובוא נראה מי ימכור את הספר שלו ראשון." זה מה שאת אומרת ובעיני זה לא להכיר איך שוק הספרות מתנהל מעבר לחוויתך כקוראת. אני לא אכנס לדיון על "אנשים נורמליים" וכותבתו ומה שהולך היום בשוק ספרות התרגומים מול היחס לסופרים ישראליים וזה במצבנו היום אהמ אהמ. אחרי מי צריך לחזר כסופר? בקצרה: ספר זה לא רק שני אנשים בעולם, ספר נורמלי מתנהל כמו המחזה "ביקור הגברת הזקנה" - מישהו יפסיד. אנחנו לא שמים לב כי אנחנו כקוראים מאוהבים בפרוטגוניסט. אבל מישהו מפסיד. אנחנו לא יודעים מה קורה איתו ואם הייתה לו ילדות קשה וגם לא מתקשרים לסופרת לשאול.

השאלה השורשית היחידה בספר שיש בו שתי דמויות היא איזה משיכת חבל יותר חזקה? אצלה העורכת שיושבת לה על הראש אצל שניהם מעריצים שלו ושלה מתערבבים, זה המחזרות שלו שמזמינות אותה למסיבה ובתכלס רוצות אותו... אף פעם לא קרה לך שהזמינו אותך למסיבה או להוציא ספר לאור וזה לא היה כי כל כך התלהבו ממך?

גם על זה כתבתי, אבל זה כבר יותר מורכב ולא רוצה לחשוף פה פרטים מהאינטראקציה שלי עם הוצאות גדולות בגילאים יותר צעירים, אולי זו חוויה שלי אבל לא חושבת שהייתי המומה לגלות שהיא לא רק שלי ומייצגת עוד אנשים שפנו לבסוף לשוק ההוצאה העצמית.
ממליצה לך גם לקרוא את קנאת סופרות, אם את רוצה לדעת איך ג'נוארי תהיה כשהיא תגיע לגיל 40, ותכפילי פי 200, כי זה ארה"ב אז אצלם שוק הספרים הרבה יותר מופרע.

גלית יש לך שם כמה רעיונות שווים, הגבתי לך

חה חה חה (לסיפא)

ד.א ואצלי , כמעט כל הרשימות הן של כריכות.

אני כמעט לא רוצה להגיב, כי זה אחד מהספרים האהובים עליי.
קראתי אותו באנגלית, ואפילו קניתי עותק בעברית שאני שומרת ליום המיוחד שבו יהיה לי חשק לקרוא אותו שוב. (זה קרה שנה שעברה אבל בזמנו לא היה לי את העותק ואני מתחרטת על כך שלא הייתי מוכנה לקריאה שנייה עד היום.)

נראה לי שקשה לך קצת להפריד בין הספרים שאת קוראת לאסוציאציות שהם מעלים לך, כאילו האסוציאציות משפיעות על חווית הקריאה שלך יותר מדי.
אני בהחלט מבינה את התחושה הזאת שג'נוארי הרבה יותר מעוניינת בגאס משהו מעוניין בה, אבל אני שייכתי את זה לכך שאני קוראת רק מהנקודת מבט שלה - שלפעמים ברומנים רומנטיים היא לא הכי אובייקטיבית ומעוצבת מחוסר הביטחון של הדמות.
אז כאילו, זה פשוט הסיפור, אלו הדמויות, וזה שוב נראה שרצית שהספר שאת קוראת יהיה משהו אחר ממה שהוא.
לא תקיפה אישית, אני פשוט חושבת שזה דפוס שאת צריכה לבחון, ואולי כדאי לך לגשת לספרים מתוך חשיבה של איך ליהנות מהם הכי שאפשר.

בקשר לכך שהוא כביכול משתמש בה כשהוא לוקח אותה לאתרים של כת, זה די לא הגיוני, כי זאת העלילה שהם מחליטים להחליף ז'אנרים וזאת הסיבה שהיא לוקחת אותו ללונה פארק כדי שהוא ילמד איך לכתוב בז'אנר שלה, ולהפך.
זה לגמרי לגיטימי לא להתחבר לכך שגאס הוא דמות קצת יותר מרוחקת ולא מביע חיבה, אבל להגיד שהוא לא בקטע של ג'נוארי זה רחוק ממה שאני חוויתי עם הספר הזה.

אהבתי את גאס כדמות, אהבתי את האווירה של שני סופרים שחיים בשכנות ומנהלים חיי כתיבה, ושורה תחתונה הספר הזה הוא גם רומן רומנטי וגם פרוזה, אבל לא ספר על כתיבה.
אני באופן אישי לא מבינה איך הצלחת לפרש את היחסים ביניהם כמבוססים על ניצול, לרגע אפילו תהיתי אם גאס יותר מבוגר מג'נוארי - אבל אני די בטוחה שהם בסביבות אותו גיל ושהם למדו ביחד באותה כיתה על כתיבה.

אז שורה תחתונה, לא מסכימה עם ההסתכלות שלך על הספר, הדברים שהתייחסת אליהם הם לא לב הסיפור.
בחירה שלך להצטמצם על נושא אחד, אבל כשמצמצמים כל סוג של אומנות בצורה הזאת, בעיקר עבור נושא שהוא בעיקר אסוציאציה אישית של הצופה/קורא - התוצאה היא חוויה מאוד מוגבלת.
וסליחה מראש אם מה שאני אומרת נשמע קשוח, זה פשוט באמת מה שאני חושבת.

אם היית כותבת בפשטות שלא אהבת את זה שנראה שגאס לא בקטע של ג'נוארי, והיית מתמקדת בחוויה האישית הזאת במקום בלמצוא בגאס כדמות פגמים - הייתי מסוגלת להבין, זה משהו שזכור מהספר, וזה פשוט חלק מהסיפור כי אם גאס היה מראה לג'נוארי כמה שהוא מעוניין בה הסיפור היה אחר.

ואני אוהבת את גאס כדמות, מאוד מאוד אוהבת אותו כדמות, ויש מצב שהוא כדמות פשוט לא בשבילך וזה הגיוני.
אבל עד כאן חחחחחחחח, להגיד שהוא מנצל אותה זה כבר רחוק מהסיפור, הם פשוט עשו התערבות על כך שהם יכולים לכתוב בז'אנר של הצד השני, ובוא נראה מי ימכור את הספר שלו ראשון.

אני מאוד מושפעת מכריכות, גם יש לי כמה רשימות קריאה שהם על פי הכריכות. יש מחקר נורא מעניין של שלושה סוגי אנשים שתופסים את העולם שונה, ולדעתי 85 אחוז מהאוכלוסייה חזותית. זאת אומרת שהדרך הכי טובה למכור לאנשים שממהרים וצריכים דחוף מתנה לאישה או לבת זה תמונה של אישה מהגב צופה לאופק וכו'.
אני מצרפת לך קישור להרצאה: Lynne Franklin בטד טוק
שמחה שאהבת את הספר, הוא לא כזה גרוע, פשוט מאכזב כי אין הרבה ספרים על כתיבה, ספרים שהם גם ארספואטיים וגם רומן רומנטי. בדרך כלל זו מישהי שנוסעת בעולם עם מזוודה קסומה לתקופת מלחמת העולם השנייה וקוראת מכתבים.

נפלא ממני, למה צריך לעניין אותי שבספר הוא רב מכר ו/או נכתב ע"י מי שכתב רב מכר אחר, זה שמכרו ספר בכמויות לא מעיד על איכותו וזה שהצליח לסופר עם ספר אחד לא מבטיח שהוא תמיד יכתוב נהדר . אפילו למלך זה לא קורה.
למעשה - כמו שמורי כתב זה יותר מרתיע מאשר מלהיב.אני נורא משתדלת לא לבחור ספר ע"פ הכריכה אם כי ללא ספק זה משפיע אבל פרסומות כמו כריכת הסרט או רב מכר של זה וזה מייצרים בדיוק ההפך.
אני תוהה אם המחקר שהמליץ על שטויות כאלו הוא גם זה ששכנע כל כך הרבה הוצאות לבחור בתמונת "אישה מהגב צופה אל האופק לפעמים עם מזוודה ביד " ככריכה הנבחרת לכל כך הרבה ספרים.
אה, והספר? אותו דווקא חיבבתי.

כן אני יודעת את זה אבל תמיד אני מקווה שזה בכל זאת יהיה טוב. אני צריכה ללמוד שזה סתם נועד למי שמחפש את ה"תעודות" של הניו יורק טיימס ופחות קורא את הספר (אולי יותר מניח אותו במדף)

מבחינתי, ספר שכתוב עליו שהוא רב מכר בבלה בלה בלה מיד חוזר מהיכן שנלקח ומתרחקים ממנו כמו מאש.