ביקורת ספרותית על אהבותיו הכוזבות של יוחנן מאת אילן עמית
ספר מעולה

---

"ואיך מצפים מבני אדם להיות מאושרים, אם כולנו נולדנו על רקע זעקות השבר של אימותינו".

את הספר הביא לי אבא שלי. השם והכריכה סיקרנו אותי מאוד וגם מצבו של הספר, שכאילו עבר עליו צונאמי קל, מעוקל ועגלגל אחרי שהתייבש מכוס מים שנשפכה עליו או מריצה בגשם בתיק בד שאינו עמיד מספיק. עברה איזו טלטלה קטנה על הספר הזה. טלטלה שמיד גרמה לי להגיד "אל תדאג, אני כאן עכשיו איתך. יש מי שקורא אותך".

אהבותיו הכוזבות של יוחנן מספר את סיפורו של יוחנן, גבר כבן שישים, גרוש. ליוחנן יחסים משונים עם אביו הנכה רגשית מה שככל הנראה עבר בתורשה גם ליוחנן שהוא, איך לומר, לא על הספקטרום התקשורתי המזהיר ביותר. בעצם, אני לא בטוחה שיש דמות אחת בספר הזה שהיא לא על איזה ספקטרום תקשורתי.
הספר עוקב אחר התנהלותו של יוחנן במערכות יחסים בכלל ועם נשים בפרט. האם נטישה של אם בגיל כמה ימים הוא גורם המשפיע על התנהלות עם נשים לאורך כל החיים? יוחנן, נטוש מאם, מנסה כל הזמן למצוא את אימו בנשים אחרות שמגיחות אל חייו.

מי אתה אילן עמית? כל הזמן הרגשתי שאני קוראת איזה ספר אירופאי מתורגם והייתי צריכה להזכיר לעצמי שלא, אני קוראת ספרות מקור. אני באמת לא יודעת להסביר מה היה שונה בספר הזה. היה לו ניחוח מיוחד עם דמויות שבדרך כלל אני לא רגילה לפגוש בספרות הישראלית. נמשכתי לסגנון הזה. הוא משך אותי אליו, סיקרן, הצחיק. צחוק מהול בעצב. ואמת, כמה אמת.

כל דמות מאופיינת בצבעוניות וב"מוזרות" שאי אפשר שלא להתאהב והעלילה עצמה מקושטת בריאליזם מתובל עם סוריאליזם. במשך כמעט כל הספר לא מוזכר המקום בו מתרחשת העלילה. יש ניצני רמזים אבל שום דבר מובהק. הכל פתוח לגמרי לדמיון ולא מקבע את הקורא. אין תל אביב, ירושלים, אח שלי, אח שלו ושלל דברים שיכולים לרמז על המנטליות הישראלית. הכל מתנהל לו במין מעטפת של "קרה או לא קרה". וקשה לפעמים להבחין מתי העולם הפנימי מתערבב בחיצוני ולהפך.

זהו ספר מקסים, שובה, על יחסים בין אב ובנו, על יחסי זוגיות שלא תמיד נמצאים בטווח "הנורמה", על אהבה. אהבה למשהו בחיים ולפעמים זה לא ממש משנה למה.

יוחנן הזה, נכנס לי ללב.
גם אני קצת חשתי כלפיו רגשות אימהיים. אל תחשוש, יש מי שקורא את הסיפור שלך. יש מי שמקשיב במשך 240 עמודים ואתה יכול להרגיש בנוח ולירות את המילים על הדף. אולי זו תהיה אהבה כוזבת כמו שאתה תמיד רגיל. כי אחרי הכל, ברגע שייגמר אתה תחזור למדף עד הפעם הבאה שאצבעותיו של מישהו אחר ישלפו אותך.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על אהבותיו הכוזבות של יוחנן