ביקורת ספרותית על עד שהגשם יחזור מאת סלעית שחף פולג
ספר בסדר

---

זהו סיפורו של העמק וההתיישבות הכפרית, סיפורם של הדורות. עמק שחון שתריסר שנים לא זכה לגשם.
במרכז, משפחת שטיינמן הענפה. דורות שונים בתפיסת עולמם. דור הנפילים המייסד עם שמות של פעם- יוסק'ה ואהרל'ה, סופי וציפה. דור הבנים והבנות- האחיות נילי וענת והנכדים יעלי וגלי ושמות 'מודרניים' כמו אוולין. ציפה שאצלה החיים הם רצף תאונות ואוולין מנסה להנחיל לה 'תובנות בודהיסטיות של היפים מסוממים'.
הדור המייסד המחוספס, אנשי אדמה ידועי עמל עם 'תתעסק בעניינים שלך ותעזוב אותי', נבייל'ס וחולייר'ס. יוסק'ה בעל אוסף החרבות המפואר שאצלו הכל מחורבן- 'שעון קיץ מחורבן, חזאים מחורבנים, חדשות מחורבנות'. דור שלא יודע חוכמות ואין לו סבלנות לחבר'ה האיטיים יותר שכלית לעומת הדורות שיבואו עם קבוצות התמיכה, ה'הכלה', האינטרנט והניידים. הסבתא העולה שלוש קומות ברגל בביקור בעיר הגדולה עם מטעמים והנכד התקוע במסך נוהם משהו שאפשר לפרש כמו שלום, אולי תודה.
היחס הלעגני לעירוניים התל אביבים המודרניים האלה וההרחבה כדי להרגיש כמו נדלניסטים הרוצים סביבה חדשה, צרה בפני עצמה ומאבקי קרקעות. באים עם ארכיטקטים ש'כאילו מבינים משהו', דוגרים חודשים על תוכניות לבתיהם ובסוף כולם נראים אותו דבר. מבנים אחידים, שטוחים, משמימים בלי גגות הרעפים שהוותיקים אוהבים. לך תבין אותם, אהבלים.
הנושא העדתי. הקשת המזרחית. אלה שרוצים למרר את החיים עם נחל האסי-שמאסי (במקור). רבאק, תנו לקיבוצניקים לחיות בשקט וחלאס עם הקיפוח. מי הקים את המדינה? אנחנו, שמכונים בלעג 'הפריווילגים'.
שחיתות בנושא המים שהמקום מספק ממקורותיו בהעדר גשם. גם כשהם במשורה או כלל לא אחרי שיוסק'ה סגר את השיבר מישהו דואג לנפח חשבונות ולהזרים קובים חסרים השד יודע למי עד שענת ניצבת מול אהרל'ה ודגני המאפיונרים ותובעת הסברים. הנסיון לפייס אותה ב'תראי, ענתי'...גורר תגובה נזעמת- 'דוקטור ענת שטיינמן-תבור בשביל, בריון! נראה לך שאני מפחדת ממך'?
חתונה מהגיהינום. גלי שחזרה מקנדה להתחתן בחצר תחת עץ האשכוליות עם יותם.
ריבוי הדמויות יכול לבלבל. יעלי, בנצי, רובי, גלי, נילי, יותם וקלוד. סטיבן וסילביה האליטיסטים 'תוצרת חוץ' ובנם דייויד שיש לו קשר עם יעלי.
העלילה מסתעפת למעין סיפורי משנה עם ההריון הבעייתי של יעלי, זכרונות מימי הצבא והחזרה הביתה למרות שנשבעה שלא. יעלי שירשה בית ורוצה להסב אותו לבית הארחה מה שלא תואם כל כך את תפיסת הדור הוותיק. סודות שמוטב שיישארו קבורים עמוק בבויידם.
מבחינתי זה יותר סיפור הדורות ותפיסותיהם ופחות הסיפורים האישיים.
ומעל הכל- האם הגשם יחזור?
הספר לוקה בעומס יתר. המעברים המוגזמים לעתים בין השמות, הדורות, ילדים ונכדים. העבר וההווה. הכתיבה טובה למדי אבל דחוסה.
הקיצֵר, סביר. לא מעבר.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על עד שהגשם יחזור