תמיד הרגשתי כמוהו, זר, כן, תמיד, מין עב"ם, מנותק ובוהה, מסתובב בעולם מתבונן מחוץ למציאות, לא מבין, שום דבר לא נוגע לי באמת, חשתי בודד בתחושה הזאת, עד שקראתי את הזר של אלבר קאמי הנפלא, ספר שנחשב לאחת מיצירות המופת, אז כנראה שהזרות הזאת נוגעת לרבים וטובים, אבל צרת רבים לא מנחמת אותי, א... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
מה אהבתי בספר?
• הזדהות מוחלטת עם הגיבור, ומכאן – עם הספר עצמו, שכן זה ספר שבו האישיות של הגיבור היחיד מהווה את לב הרומן,כמשתמע משמו. סטונר הוא אדם טוב, אנושי, רגיש, וכך גם הספר – רגיש ומרגש. סטונר הוא אדם פסיבי, לא פסיבי במובן הכנוע והרכרוכי של המילה, אבל גם לא פסיבי במובן של פ... המשך לקרוא
44 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בעולם מושלם הייתי לומד פסיכולוגיה ופילוסופיה (וספרות), אבל העולם אינו מושלם – ברגע שבחרת נתיב מסוים, צריך להיפרד בהשלמה מהשאר.
ויקטור פראנקל הוא פסיכיאטר יהודי וינאי, ניצול שואה ומייסד הלוגותרפיה (האסכולה הווינאית השלישית לפסיכותרפיה).
בספרו זה, מגולל פראנקל את סיפור הישר... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
נערה בת 16 לא אמורה לתהות על משמעות החיים. היא לא אמורה לקרוא את הספר הזה ולדמוע ממנו. נערה בת 16 אמורה לנצל את החופש כדי לצאת ולבלות וליהנות, ואם היא בוחרת לשבת בבית ולקרוא, אז שתקרא את הארי פוטר. ואם היא כבר בוחרת לקרוא ולדמוע, אז שתקרא את "אשמת הכוכבים" ו- "ללכת בדרכך". אבל מה לעשות... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
דוסטויבסקי הוא הראשון עמו הייתי מבקש לפתוח את חלקי באתר הזה. מובן שההתיימרות שבניסיון להעמקת והקפת הרומן הזה במסגרת צרה בת עמוד מצריכה יהירות מסוימת, ומכאן שאנסה רק עד למיטב יכולותיי בעת הזו לשקף את רגשותיי וחוויותיי וראייתי אותו.
דוסטויבסקי הוא עבורי פני הגאונות הספרותית... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|