אני זוכרת את הערב שישי הזה, הייתי רק בת 16 ואבא היה בבית הכנסת וחיכיתי שכבר ישוב הביתה לקידוש.
זאת הייתה תקופה מגעילה, לאבא התגלה גידול שפיר ביד, אבל מבחינתי זה היה סוף העולם.
"זה גידול שפיר, זה לא ממהיר- זה לא סרטן" אמרתי לעצמי שוב ושוב בראש.
אבל כשכל פעם מחדש מסירים אותו והוא חו... המשך לקרוא
50 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
כשסופר משחק ברעיון בדיוני רצוי שהרעיון הזה או דרך הטיפול בו יהיה חדש לקוראים. אבל לורן אוליבר לקחה רעיון משומש ועטפה אותו בסיפור משומש, עם דמויות צפויות והתנהגויות צפויות ומה שיצא זה הספר הזה - לא גרוע במיוחד, אפילו, סתם כזה.
לאחרונה קראתי כמה ספרים המתארים את חיי התיכון (האמ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
לא, אני לא אחשוף כאן עכשיו את סיפור חיי המרגש והמסורטן [ויש לי כזה] באופן ציני ומניפולטיבי כדי לקבל הרבה תשבחות וכדי שיגידו לי שאני בוגרת ומדהימה ובלה בלה בלה. ממש לא.
אני גם לא אכתוב איך בכיתי לאורך כל הספר, כי זה יהיה שקר. בחיים לא בכיתי בגלל ספר, ונכון לעכשיו אין לי שום כוונה ל... המשך לקרוא
60 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מה אתה צריך לתת לילד? חום, אהבה. תשומת לב גם כן, מן הסתם. זה מובן מאליו.
ילדים צריכים להיות מרוצים, מאושרים. אם יקרה משהו שיתסכל אותם, לאחר הם יבליגו ויחזרו להיות שמחים.
העיקר שיחזרו להיות שמחים.
אם תתחשבו במשפטים הקודמים כנכונים, אז תמצאו את משפחת פיצג'רלד כחריגה.
יש שם שלושה י... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
*ביקורת חדשה ומפוכחת קצת יותר...עם ספוילרים, כמובן*
"שנאתי את המילים
ואהבתי אותן, ואני מקווה
שעשיתי אותן כמו שצריך."
אני עכשיו בעבודה של אבא שלי- יום השואה. יום שתמיד קשה לי איתו, בגלל הסיבות ה"רגילות" וסיבות אישיות קצת יותר.
אז חשבתי שלהגיע לכאן יהווה פיתרון.
בינתיים אני במש... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מדהיםמדהיםמדהים!!!!
גמרתי אותו בכמה שעות! לא יכולתי לנתק את עצמי ממנו! כל כך מדהים!
והשם כל כך מתאים לו! לפעמים זה באמת מדהים איך שארוחה חגיגית במיטה הופכת למרק שבור שצריך לנקות.
והכתיבה כל כך סוחפת; וואו, לא יכולתי לעצור. ואיך שמתאהבים בדמויות. ממש מרגישים ביחד איתן. רואן היא אח... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|