בכל תולדות הספרות לא היה משורר שהילך על קוראיו קסם, עינג וריגש אותם עד עומק הלב, ובד בבד המיט על עצמו כל־כך הרבה התנגדות, שנאה ורוגז. זהו סיפור אהבה־שנאה שאין דומה לו.
היינריך היינה (1856-1797) נחשב המשורר הלירי החשוב ביותר בגרמניה (אחרי גתה) ואחד הכוכבים העליונים של שירת העולם. הוא היה סטיריקון, שכיוון את חציו השנונים אל מלכים ונסיכים;
שני אחים, שהצעיר בהם הובא לעולם על מנת לשמש קמיע ותרופה לבכור, שבים ונפגשים לאחר שנים של קרע בלוויית אמם.
הצעיר, גבר במיטב שנותיו ואיש תקשורת בכיר, שכל חייו הלך ופרם את העבותות שקשרו אותו לאחיו ולבני משפחתו האחרים, מבין שהוטל עליו להשליט סדר בדברים ובזמנים ולגולל את פרשת חייו, את סיפור התבגרותו ועיצובו בלב ישראל החילונית ואת קורו
כעפעפי שחר הוא המעשה בעזרא סימן טוב ובחבריו, רחמים הכנר העיוור, משה דוד האברך, והדוקטור יהודה טוויל החוקר מן האוניברסיטה.
על ארבעה החברים הירושלמים מספר "הסופר", והסיפור שהוא מספר מכאיב וגם מרגש, וכולו שזור באווירה של ירושלים, רחובותיה, בתיה, ריחותיה, שירתה.
זו ירושלים העולה מן "העמק שתחת שכונת התפוחים בסוף רחוב בצלאל" ויורדת ועו
דור של ענקים היה הדור. באותו דור הופיעו בעולם בכללו שורה של אישי-ענק, ענקי-רוח וענקי-מעש, שכמוהם לא קמו עשרות שנים לפני כן ומי יודע אם ומתי יקומו כמוהם. בדור דעה זה זכתה גם האומה הישראלית להתגלות של מאורות גדולים בשמיה. הרצל, ביאליק, רוטשילד מזה, החפץ חיים, הרוגצ'ובי והר"מ שפירא מלובלין מזה ובכך לא תמה הרשימה. עוד היה סוקולוב, ויצמן וז'
אחד מספרי המופת של המאה העשרים, שהשפיע השפעה כבירה על אמנות הסיפור והתווה לה דרך חדשה. ברומן זה, שרקעו אבטוביוגרפי, מגולל המחבר את פרשת התבגרותו של היחיד והכרתו את העולם הסובב אותו, על כל תביעותיו השרירותיות המתגלמות בדמות המשפחה, הכנסיה והמדינה. בכוח ראיה חודר וכוח תיאור מקורי הוא מצייר לפנינו נער אירי משנותיו הראשונות ועד שגמלה
ספר הקצרצרים של בירשטיין הוא אחד המבריקים והמענגים בספריו של נהג-סיפורים גדול, המתמרן כאן ביד של רב-אמן, בשלושה-ארבעה עמודים, סיפור וירטואוזי, שמפגיש תמיד יותר ממציאות אחת, יותר מזמן אחד, ומוליך את המפגש הזה עד לאבן המפתיעה האחת שמוטלת לקראת הסוף, מכה ומלכדת הכל. אלה סיפורים עם קמט בנפש ואוזן בלב, וגם הרבה צחוקים. האוטובוס המתמלא עד
"כדי שמשהו יחדור אל הזיכרון, צריך להפוך אותו תחילה לספרות. עלוב ככל שזה נשמע."
מעטות הפעמים שספר פשוט מהמם אותך בתעצומות הנפש שבו, בדרך שבה הוא שוזר את הקורא לתוכו ומותיר אותו עולה על גדותיו. איך סופר יכול לספר על אחת המפלצות הגדולות בהיסטוריה האנושית – היידריך, "הקַצב מפראג" - מבלי להפוך אותו לגיבור במובן זה או אחר? שאלה מוסרית זו
"מגילת סן-מיקלה" היא מחרוזת סיפורים מרהיבים מתוך פרשת חיים עתירי - נסיון. דמויות אנשים ונשים ובעלי-חיים במקומות קרובים ורחוקים - למן לפלנד הצפונית, שחוט של אגדה משוך עליה, ועד נאפולי מוכת-הכולרה ומסינה הנהפכת ברעש והבית המופלא באי קאפרי - מוצגים לפנינו מתוך גישה אנושית חמה. לא לחינם הקסים הספר דורות רבים של קוראים בעולם כולו.
אכס
בהחטא ועונשו, יצירת המופת מאת פיודור דוסטויבסקי, מתוודע הקורא אל אדם המתלבט ביצריו, חותר למעמקי הנפש הכמוסים ועומד לפני תהומות החיים הפעורים, כשהוא מביט בהם בגלוי וללא מורא. יצירה זו שהקדימה את זמנה וחזתה רבים מהישגי המדע, הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה במאה העשרים, הותירה את קהל קוראיה נדהם לנוכח עצמתה. ``בצעד אחד עומד הוא לפני מקורו
מבעד לזווית התבוננותו הייחודית מצייר לאוניד פקרובסקי את הישראליוּת על כל גווניה ומתווה אותה בקווים שיש בהם הומור, אהבה ופיכחון. בין גיבורי סיפוריו אפשר למצוא אמנים, רבנים, פקידים ממשלתיים, יצאניות, רוכלים בשוק ובעלי ממון. כל אלה מרכיבים תמונה עקומה-ישרה בגוון מיוחד במינו.
בכנות נוגעת ללב מתאר פקרובסקי את חוויית ההגירה, שעל אף ה
באחד מימי חורף 2005 נועדו בווילה רדופת עבר על גדות אגם ואנזה שליד ברלין ארבעה אנשים: זקן ממולח הסוחר ביודאיקה, שנחשד בשעתו שהוא סוכן ה"שטאזי", פרופסור וינאי, שבשנותיו הסטודנטיאליות בתל-אביב נמנה עם פעילי ה"כנענים", דוקטורנטית גרמנייה החוקרת את שירת אלזה לסקר-שילר וסופר ישראלי המתקשה להשלים את כתיבת הרומן החדש שלו. זימן אותם לשם מילי
שמונים ושמונה תמונות מחיי קריאה: אהבת הקריאה לשמה, הקריאה כמזור לנפש, המפגש עם ארון הספרים, קריאה בשעת לילה מאוחרת, ספרים לתיאבון, הערימה שליד המיטה, גנבי ספרים ואספנים כפיתיים, שכחה ספרותית, ספרי השורה השניה בספריה, פרידה מספר, מסעות עם ספרים ובלעדיהם, הספר כיצור חי, האירוע המו``לי הראשון וראש השנה לספרים, הרהורים וציטוטים על חייהם
סופרת אוסטרלית מזדקנת, שעשתה לה שם בעולם, עורכת כמה נסיעות אל מחוץ לארצה - לאוניברסיטאות, כמרצה אורחת, ולביקור משפחתי - ובנסיעותיה אלה עושות את חשבון חייה ומסכמת כמה מהשקפות עולמה. נושאי ההרצאות, לא כולן שלה, מגוונים: ה"ריאליזם", בעיקר בכל הנוגע לספרות; "הרומן באפריקה", והכוונה לרומנים של סופרים אפריקנים לא לבנים;"חיי בעלי החיים", ובע
האם אתה שונא את עצמך?
האם אתה מסוגל לשלוט ברגשותיך, משוחרר מן הצורך באישורם של אחרים למעשיך, מסוגל לקבל את עצמך כמו שאתה ולא לקטר?
באיזו מידה אתה תלוי באחרים, יכול להעניק אהבה ולקבלה, מסוגל להעריך חוש הומור?
האם למדת להיכשל בצורה מועילה?
כל אלה, ורבים אחרים הם אזורי המשגה שלך, ה"תולעים" המפריעות לך לחיות חיים מלאים, מאושרים ומל
"מי אתה, ילד? שאל.
עולה חדש, עניתי. כך לימדו אותי לענות לכל שואל. אנחנו עולים חדשים, אני נכדו של חכם שויכה, ממצרים.
כולנו עולים, השיב לי פרקש במהירות, עולים חדשים, עולים ותיקים, גם הארץ הזאת ותיקה וחדשה".
בואי הרוח הוא ספרו הרביעי של חיים סבתו, וגם הפעם נכונה לקוראים הפתעה: הילד אשר זה עתה עלה ממצרים מוצא את עצמו בין האזבסטונים של שכ
מדוע אנו כותבים? איך מתחילים רומן, ומתי יודעים שהשלמנו אותו? איך בונים עלילה, ומה הופך דמויות לאמינות? מה טוב בטיוטות גרועות ומה רע בפרפקציוניזם? איך מתגברים על מעצור כתיבה, ואיך מתמודדים עם קנאה בסופרים מצליחים יותר? כיצד כל אחד מאיתנו מוצא את הקול הפנימי שלו? שנון פרובוקטיבי ונוגע ללב - ועם זאת מעשי ותכליתי - "ציפור ציפור" הוא המדר
הצ'יף שומע את קולות האלים ומזריע את שדות התירס - האם הוא חולה בסכיזופרניה או מנהיג כריזמטי בעל כוחות רוחניים עצומים?
האם נעלמה האישה ההיסטרית בג'ונגל? או מדוע מחלות סומאטיות לגיטימיות באפריקה יותר מאשר בעולם המערבי?
האם יש "דיכאון אפריקאי", שדורש טיפול מיוחד? או שחולה בדיכאון בגאנה יגיב לפרוזאק כמו חולה בתל-אביב?
אדם מספר שידו
לאחר שאהוב נעוריה שבר את לבה, ברחה שלומציון רחוק ככל האפשר ממנו ומעולמה של הישיבה הגדולה שבירושלים. אירוסי ילדיהם מחזירים אותה כעבור עשרים ואחת שנה אליו ואל ההתנחלות שבה הוא גר, וכופים עליה התמודדות מחודשת עם עצמה ועם חייה.
שמחה גדולה בשמים הוא סיפור מרגש על אהבה לא ממומשת, על החמצה גורלית ועל העצב הגדול שעל פני הארץ. זהו רומן הנ