מדף הספרים של תשרי - הספרים שדירגה

B, A וE מתהלכים במעין יער. הם משוחחים. לאן הם הולכים? מיהם? היכן הם נמצאים? מהו המקום הזה? איש אינו יודע: לא הדמויות ולא הקוראים. הוודאות היחידה שלהם היא יכולתם לדבר. לכן, A ו-B משחקים במילים, מנסים להבין ולפרק מושגים אוניברסליים – חופש, אושר, הנאה ארוטית – ותוך כדי כך מובילים אותנו אל מרחבים חדשים. למעשה, הדמויות-האותיות בונות יחדיו יקום

די קל להגיד לי שאני שווה, שאני מוצלחת, שאני יפה – אבל אני יודעת יפה מאוד שאלה רק דיבורים.אני לא אוהבת איך שאני נראית, ואני לא מרגישה חופשי עם בנים, ואני מרגישה לבד כשאני לא נמצאת עם נופר, החברה הכי טובה שלי. ונופר כמובן יפה, ומבוקשת ובטוחה בעצמה, ויחד עם זאת היא לא מפסיקה לרדת עלי, כך שבעצם אני מרגישה לבד גם כשאני איתה.ואני בכלל לא בטוח

אני לא אחד המקובלים בכיתה. אין לי חברים, ואני אוהב להישאר בבית ולקרוא ספרים. טוב לי כך. אבל ההורים שלי מבואסים מזה לגמרי. הם תמיד מוקפים בחברים, והם לוקחים דוגמה מאחי איתמר, שהוא מקובל ואהוב. אמא ממש מלחיצה לפעמים, ואפילו קנתה לי בגדים כדי שאיראה אחרת, מקובל יותר. אמא קנתה לי בגדים, בחיי... הסדרה `להתגבר` מלווה את בני הנוער בבעיות שונו

מישהו מפעיל אותי. מישהו מוסר לי מידע כדי שאפיץ אותו. מישהו מושך בחוטים שלי, ואני עושה מה שהוא רוצה. מישהו מצותת לשיחות שלי, עוקב אחרי, שותל לי במוח מידע. מישהו... אני חייבת לרוץ לרחוץ ידיים. מייד. ושוב. ושוב. כולי מכוסה זיעה, אני בקושי נושמת, אני... אני חייבת להפיץ את המידע הזה. אבל אסור לי להגיד מי זה. אסור לי לחשוף אותו, אחרת הוא יתנקם בי.

כן, אני משחקת כדורגל. וממש לא אכפת לי מה אומרים על זה. לא אימא שלי, שממש דוחפת אותי להכיר בנים; ולא בשיכבה, שם בטוחים שאני לסבית. אני משחקת כדורגל, אני אוהבת כדורגל, ואני רואה את העתיד שלי בתחום הכדורגל. התרגלתי להיות יוצאת דופן, ובהפסקות הסתובבתי עם אביתר שהוא לא מקובל אצלנו. אבל רק אני ידעתי מה הרגשתי אליו באמת. ואז הכול הסתובב וה

“היום כבר לא מתים מאהבה, היום מייצרים חיים חדשים מאכזבות ישנות”. כבר לא מתים מאהבה הוא ספר שמורכב מאוסף סיפורים קצרים, טקסטים נוגעים וכואבים אשר לקוחים מהחיים של כולנו. מילים שיטלטלו אתכם, יחלחלו עמוק אל תוך הנשמה, יזכירו לכם שיש עוד אהבה בעולם אך גם יש לא מעט אכזבה. הסיטואציות האמתיות, הרגש המוכר כל כך, המחשבות שרצות לכל אחד וא

כשגרגור בן ה־11 ואחותו הקטנה יורדים לחדר הכביסה, הם לא יודעים מה מחכה להם שם. במהלך משחק נופלים השניים לתוך חור נסתר בקיר ומגיעים לארץ תת־קרקעית־עולמטה. הופעתם מעוררת התרגשות רבה בקרב תושבי המקום המוזרים — בעלי חיים מדברים ובני אנוש חיוורים וסגולי עיניים. באופן פלאי, הגעתם של האחים מתאימה בדיוק לנבואה עתיקה על אודות מלחמת עולמטה

הם לא משחקים באותה קבוצה. או שכן? ג'יימי קנינג מעולם לא הצליח להבין למה הוא איבד את חברו הקרוב ביותר. לפני ארבע שנים, שותפו לחדר המקועקע, השנון ושובר–החוקים ניתק אותו מחייו ללא כל הסבר. אז מה אם הדברים הפכו למעט מוזרים בלילה האחרון שלהם יחד במחנה האימונים כשהיו בני שמונה–עשרה? זו הייתה קצת טיפשות תחת שכרות. אף אחד לא מת. הדבר שר

השנה היא 1942 בברלין. ברונו הוא ילד גרמני, לא יהודי, שאביו הוא איש אס.אס בכיר. כשאביו מקבל קידום, משפחתו עוקרת מביתה. גדר גבוהה נמתחת עד לקצה האופק במקום החדש שבו ברונו ומשפחתו מתגוררים, וברונו הסקרן בוחן את סביבתו החדשה ומתעקש למצוא משהו אחר, משהו שישנה את האווירה הקודרת המעיבה עליה. דרך עיניו מספר ברונו על המתרחש סביבו במחנה ההשמד

"בבקשה, צייר לי כבשה!" - "מה?!" "צייר לי כבשה..." קמתי בקפיצה כהלום רעם. שפשפתי חזק את עיני. הסתכלתי היטב. וראית ילדון משונה מאוד מאוד מתבונן בי בכובד ראש... זה היה הנסיך הקטן". הנסיך הקטן - ספרו המפורסם ביותר של אנטואן דה סנט-אכזיפרי - בעלת תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה.

הגורל הוא בסך הכול עוד משימה שבוצעה כהלכה. פרפר שמניד את כנפיו גורם לסערה במקום המרוחק אלפי קילומטרים ממנו, אבל מי שכנע אותו להניד את כנפיו? שני סטודנטים מתיישבים זה ליד זו בשיעור משעמם, ומוצאים את אהבת חייהם, אבל מי דאג שדווקא שני הכיסאות האלה יישארו פנויים? ספר עב כרס עוצר קליע במעופו ומציל את בעליו, אבל ממי קיבל הסופר את הרעיון

"ומאחר שכל מה שכתוב כאן הוא מהחיים, אז אני אומר כבר עכשיו: אני מתכוון לנקוט צד, והצד שאני הולך לנקוט מצדד בחיים. אני בעדם. ומרגע שאמרתי את זה, אני יודע שאני בעד סבל וכאב, משאלות לב, המְתנה, ציפייה, אכזבה, אי־הבנות וכיוצא באלה כל הדברים שאנחנו מנכּים בכל פעם שאנחנו עושים חשבון ובוחרים להוסיף לחיות." את ההצהרה הזו כותב מיכאל לאחר מותו ה

סוף שנות השמונים של המאה הקודמת. ליאורה ונינה, שתי נערות מצודדות נפגשות בבית הספר. ליאורה,המכונה ליל, מגיעה ממשפחה נורמטיבית. נינה באה ממשפחה, אם אפשר לקרוא לה כך, מפורקת ומעוותת. ליל, המספרת את הסיפור במבט לאחור, חשה שנינה היא נשמתה התאומה. הן מרבות לבלות יחד, שומעות מוזיקה, צופות בסרטים ומשוחחות שעות ארוכות. אבל די מהר ליל נחשפת

בתיכון שבו הם לומדים, קונל ומריאן מעמידים פנים שהם כלל לא מכירים. הוא שחקן כדורגל נאה ופופולרי והיא מבודדת מחברים, גאה וחכמה. כשקונל נאלץ להמתין בביתה של מריאן לאימא שלו, העובדת שם כעוזרת בית, מתחיל להירקם בין שני התיכוניסטים קשר, שמחד קשה להתכחש לו, ומאידך שניהם נחושים להסתירו. כעבור שנה, כשהם עוברים ללמוד בדבלין, בקולג' היוקרתי טר

כשהנרי פוגש לראשונה את קלייר, הוא בן 28 והיא בת 20. הנרי הוא ספרן הרפתקני; קלייר היא סטודנטית יפה לאומנות. הנרי מעולם לא פגש את קלייה קודם לכן; קלייה מכירה את הנרי מאז הייתה בת 6. אשתו של הנוסע בזמן הוא רומן מרתק ומפתיע, המתאר את סיפור אהבתם של הנרי, המסוגל לנסוע בזמן קדימה ואחורה, ושל קלייר, המתרגלת אט - אט לנסעותיו התכופות של בעלה.

אולי רציתם לפרוש מהחיים לשעתיים ולקרוא יצירה אינטנסיבית ומשעשעת, קופצנית ואירונית, מלאת חמלה ואלגנטיות, שנגמרת בפתרון עלילתי מושלם? קחו לכם את "הצבוע המאושר" של הדנדי, הקריקטוריסט והסופר הענק מקס בירבום. מה קורה בנובלה: לורד הֶל הוא מהמר כפייתי, אדם מפוקפק ורודף שמלות המתאהב פתאום ברקדנית צעירה ששמה ג'ני, הנראית לו התגלות. היא בא

״תן לי סיגריה.״ היד שלי לא מגיעה לחפיסה שלו. ״מה שתרצי.״ אני מסתכלת עליו ואומרת ברצינות מוחלטת, ״תיזהר ממני.״ הוא מושיט לי אחת ומניח יד על הלב, מחייך. כמעט ולא החלפנו מילה וכבר אני מרגישה שאני עומדת להתנפל על הגבר הזה ולמשוך אותו אלי עד שיצרח, שיתחנן שאעזוב, וגם אז לא ארפה. לנגד עיני צְבוֹעִים מרטשים את הבשר החשוף של הפגר. המבט שלו נ

אנו נמצאים באנגליה הכפרית ב-1830. הזמן חולף בקצב עונות השנה ועבודות המשק המשפחתי העני שבו נולדה וגדלה מָרי – דמות ספרותית לא פחות ממופלאה. מרי היא נערה בת חמש-עשרה, הקטנה בארבע אחיות לא רצויות החיות עם אב שלא חוסך את שבטו, אם, וסבא נכה. בין חליבת הפרות, זמני הזריעה והקציר ותפריט של לחם, תה, וקצת גבינה – נפשה של מרי שרה, פורחת ומתרו

"לעיתים קרובות סיפורים שמבוססים על אירועים אמיתיים קרובים יותר לבדיון מאשר לעובדות... שניהם סוג של סיפורים. אבל המציאות מתרחשת רק פעם אחת." בחורה צעירה נוסעת עם החבר שלה לפגוש את ההורים שלו שגרים בחווה מבודדת. היא רוצה לסיים את היחסים ביניהם, או כך לפחות נדמה לה. אבל הביקור מתפתח בצורה שלא ציפתה לה, והיא מתחילה לפקפק בכל מה שידעה ו

קוראים לך בן שוורצמן. אתה עומד עכשיו בחנות ספרים שעומדת להיסגר בעוד חמש דקות וקורא את כריכתו האחורית של הספר הזה. אתה תוהה אם הכריכה האחורית מדברת עליך. אז כן, היא מדברת עליך. ואליך. אתה במצב רגיש, ידידי. אם תעיף מבט ותסתכל מבעד לחלון הראווה של חנות הספרים, אל הרחוב, תראה שעומד שם מישהו. מישהו שעקב אחריך בחצי השעה האחרונה, לפחות.