מדף הספרים של hannush - הספרים שדירגה
"באחד משני חדרי הרווקות תלו הבחורות בסתר, על חוטים שהן מתחו תחת למיטות, תחתוניות משי וכותנות לילה מהבית, שמהן לא יכלו להיפרד לטובת מחסן הבגדים.
כל עוד גרו באוהלים וברפת נטולת הפרטיות, החביאו אותן בתרמיליהן;
עכשיו לבשו אותן וחוו שוב, כמו בברית המועצות, ריגוש מחתרתי.
"הביתה הוא סיפורו של קיבוץ מלידתו עד מותו.
זהו סיפורם של אנשים שע
מי מאתנו לא התאהב בנסיכה הקסומה? עכשיו מעניק לנו הספר הזדמנות נוספת לחוות את ההתרגשות שעורר בנו הסרט בשעתו. גם מי שלא מכיר עדיין את סיפורה של הנסיכה לא יוכל לעמוד בפני קסמן של הדמויות הססגוניות, ובהן וסטלי, נער החווה האמיץ, שמחרף את נפשו למען האישה שהוא אוהב; איניגו, הסייף הספרדי, שחי רק כדי לנקום את מות אביו; פזיק הטורקי, הענק העדין
אניה פון ברמזן נולדה בדירה קומונלית סוריאליסטית במוסקבה, דירה שבה שמונה-עשרה משפחות חלקו מטבח אחד. בילדותה שרה שירי הלל ללנין, ניהלה בבית הספר סחר שוק שחור של מסטיקים בטעם פירות וערגה לטעימה מהמערב האגדי. החיים היו לסירוגין חסרי היגיון, משמימים, מלאי שמחה ילדותית, עגומים, ובסופו של דבר בלתי-נסבלים. ב-1974, כשהיתה בת עשר, נמלטו אניה וא
לראשונה מוגשת בעברית לקורא הצעיר סדרת ספרי דוקטור סוס, שכבשה בסערה את לבותיהם של עשרות מיליוני ילדים ברחבי תבל. רודולף פלש, מגדולי מבקרי ספרות הילדים בארצות הברית, כתב: "דוקטור סוס מתגלה כאחד הסופרים הקלאסיים של ימינו. מה עושה את ספריו לבני - אלמוות? יש בהם שטף לשוני והבנה מעמיקה כלפי דמיונו היוצר של הילד, יש בהם משהו בלתי ניתן להגד
הראש של קלמנטיין, ג'ינג'ית בת שמונה, מלא רעיונות. הבעיה היא שלא תמיד כולם מבינים עד כמה הרעיונות שלה גאוניים. כשלחברה הכי טובה שלה, מרגרט, נדבק השיער בשיעור אמנות, לקְלֶמֶנְטַיין יש רעיון גאוני, שכולל גזירה וצביעה בטושים.
הרעיון הגאוני הזה שולח את קְלֶמֶנְטַיין ישר אל חדר המנהלת, וגורם לאבא שלה לנהל שיחה ארוכה עם אמא של מרגרט, שבמהל
זהו סיפורו המצחיק עד דמעות של אלן קרלסון, שפרש לבית אבות אחרי חיים ארוכים וסוערים.
זו אמורה להיות תחנתו האחרונה עלי אדמות - אבל גופו בריא ומסרב לבגוד בו, ולאכזבתו הגיע יום הולדתו המאה.
בבית האבות מכינים לכבודו אירוע רב-רושם ומשתתפים, אבל אלן נמלט ממסיבת יום ההולדת שלו עצמו.
כשעובר אורח מבקש ממנו להשגיח לרגע על מזוודה מסתורית, הו
ביוגרפיה של מחלת הסרטן: קורותיה של מחלה עתיקה שהתגלגלה והיתה לישות קטלנית, מתעתעת, חדורה בעוצמה מטפורית, רפואית, מדעית ופוליטית גדולה כל כך, עד שלעתים מכונה היום כ"מגפה המכוננת של דורנו".
זהו ניסיון לחדור לנבכי המחלה בת האלמוות הזאת, להבין אותה, להסיר את מעטה המסתורין מהתנהגותה. ולהציג שאלה שמעבר לביוגרפיה: הייתכן שהעתיד צופן את
אני האיש מאחורי ההדק. הפרק האמצעי של אצבע ימיני חורץ גורלות. השם שלי יאיר רבינוביץ'. זהו מכל מקום שמי המקורי. עתה הוצמד לי הכינוי מוסטפא. אני מוסטפא רבינוביץ'. כך מציג עצמו גיבור העלילה, צלף ביחידת המסתערבים דובדבן, בשובו מאחת ממשימות החיסול, בשעה שעוסק בניקוי הנשק, משתף את הקוראים במבנה הכוונת: הכוונת הטלסקופית מורכבת משתי עדשות. ה
מיליוני ילדים בעולם נהנים מאותם תעלולים שונים ומשנים של מקס ומוריץ פורעי החק קוראים, נהנים ופורצים בצחוק. גם אתם תצחקו מאותו תעלול בו השנים חסלו יום אחד את הלול, תקראו מה עשו לאותו החיט שקפץ וטבע בתוך נחל (כמעט...) ואיך שהצמד זמם להפציץ את בית המורה הכפרי האמיץ ואיך שהרגיזו בכפר כל אדם ומדוע הדוד במטה לא נרדם ואיך שהשנים גונבים כעכי
שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.
מיומנו של מאתר ספרים
"לחפש ספרים פירושו לנסוע ברחבי הארץ, מקרית שמונה ועד אילת. לחפש ספרים פירושו לעבור יום יום על אלפי מדפים, ועל מאות ארונות. לחפש ספרים פירושו לקחת כל ספר ליד, לפתוח אותו, לעיין בתוכנו, לזכור את שמות הגיבורים ואת סדר האירועים. לחפש ספרים פירושו הרבה אורך רוח, והמון ביטחון עצמי. גם טיפ טיפת מזל לא מזיקה."
סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפ
אלה וג'ון רובינה נשואים באושר כבר יותר משישים שנה. שניהם בשנות השמונים שלהם, אלה חולה בסרטן וג'ון סובל מאלצהיימר מתקדם. במשך שנים רבות מדי הם מרגישים חנוקים תחת השגחתם של ילדיהם הבוגרים ושל הרופאים שלהם, שמנהלים את חייהם. כעת הם משתוקקים לצאת להרפתקה אחת אחרונה. הם חומקים מביתם שבפרברי דטרויט בקרוואן הישן שלהם, עולים על כביש 66 המית
קולו של המלאך הוא סיפור שמתחיל כקומדיה רומנטית והופך למותחן מרתק: מדלן (בעלת חנות פרחים פריזאית) וג'ונתן (שף גאון ובעל מסעדה בסן פרנסיסקו), שני זרים, נתקלים זה בזה באולם הנוסעים של נמל התעופה ג'יי-אף-קיי, והחפצים שבידיהם נופלים. כשהם אוספים אותם, כל אחד מהם לוקח בטעות את הטלפון הנייד של האחר.
אלא שהעניין מתחוור להם רק כשהם נמצאים במ
יש לו עיניים חומות וצוחקות, הוא מדיף ניחוחות משכרים של פעוטות, והוא שועט לעברי במעין הליכת־חיתול מצחיקה, תוך צווחות נרגשות "אבא! אבא!"
אבל אין לי מושג מי זה הילד הזה. אני נשבע שמעולם לא ראיתי אותו, ואני לא יודע מה אני אמור לעשות איתו עכשיו. ומה שהכי מוזר זה שכולם — כולל אשתי, בנותיי הגדולות, החברים שלי והמטפלת במשפחתון — מתייחסים לנו
מאפיית "כוכב הצפון" שבקייפ קוד עוברת מאם לבת במשפחת מֶק'קנה זה שלושה דורות. מאז שהיא זוכרת את עצמה, ריח הקינמון והחמאה ומלאכת הערבוב והאפייה סיפקו להופ מק'קנה־סמית מזור ועוגן, ייעוד ונחמה. אולם לאחר גירושיה, דומה שהקסם פג. הקשיים הכלכליים, תובענותה של בתה המרדנית והטיפול בסבתה האהובה חולת האלצהיימר מאיימים להכריע את הופ, ולראשונה
ברומן הראשון, המבריק והמרושע שלו, מציג אלן ברדלי, זוכה פרס Dagger הבריטי היוקרתי לספרי מתח בקטגוריית "רומן ביכורים", את אחת הגיבורות המקסימות ביותר בספרות העכשווית: פלביה דה לוּס בת האחת-עשרה, כימאית חובבת עם נטייה בולטת לרקיחת רעלים.
זהו קיץ 1950 - ושורת אירועים בלתי מוסברים נוחתת על האחוזה האנגלית המתפוררת שבה גרה משפחתה של פלביה. צ
"באותו לילה נפל דבר, בשעה שכבר ירד חושך על פני העולם, ויהודים לא היו אמורים לפתוח דלתות ולצאת החוצה מפחד זרים ומלאכים רעים, נשמעה דפיקה גסה על דלת הבית. הם היו בטוחים שלא חשוב מי הדופק, ברור שאסור לפתוח את הדלת, רצוי היה לכבות את העששית ולבדוק את הבריחים. אין אף אחד בבית." בעיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, קשה להסתיר סודות, ובכל זאת