"מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי ק. צטניק?" שאל אב בית הדין את מחבר סלמנדרה, שיצא מלאמוניותו כדי להעיד במשפט אייכמן.
"אין זה שם ספרותי", השיב, "אינני רואה עצמי כסופר הכותב דברי ספרות.זו כרוניקה מתוך הפלאנטה אושוויץ, אשר לתושביה לא היו שמות, הם לא נולדו ולא הולידו; לא חיו ולא מתו.
הם נשמו לפי חוקי טבע אחרים.
שם כל שבר רגע סבב על גלגלי
מסעו של נער יהודי מתבולל מבודפשט למחנות-הריכוז הנאצים ובחזרה, מסע אישי מאוד שהוא גם מסע מכאיב של התבגרות. ראשיתו בפתיחות תמימה אל העולם, המשכו בטלטלה גופנית ונפשית ואחריתו בשיבה מפוכחת אל החיים לאחר שאבד התום ונשאר שבר גדול שאין לו תקנה.
בספר-המופת המרגש הזה, המצטיין בראייה ובסגנון מיוחדים במינם, בוחן הסופר גם את תהליך ההסתגל
שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי.
יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים:
עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון:
גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים.
הוריו של המספר עברו את השואה כילדים.
נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחרר
קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו.
קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה.
מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו
"הייתי בן שתים - עשרה כשהלכתי על מים בפעם הראשונה", כך מתחיל הרומן המפתיע והמרתק הזה, המספר את סיפורו שך נער יתום חסר - כל, שאיש כריזמטי מסתורי אוסף אותו מן הרחוב ומלמד אותו לעוף האוויר, פשוטו כמשמעו. במחיצת מורו, שנהיה לו כאלוהים וכאב, הוא יוצא למסע ארוך אך חיים מלאי מסות, הרפתקאות ותהפוכות, שיעלה אותו אל פסגות של אושר ועושר ויוריד או
פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה
(רוסיה, 1927-1925) ספטמבר 1917. רופא צעיר בעל מראה צעיר במיוחד נשלח מיד עם תום לימודיו לעבוד בבית חולים בכפר נידח במחוז רוסי רחוק ומנותק שהקידמה טרם הגיעה אליו. יחד עם שתי אחיות מנוסות ומסורות הוא מטפל יום ולילה בתושבי המחוז. לראשונה בחייו, הוא נתקל במחלות, בפציעות ובמצבים שעד אז רק קרא עליהם בספרי הלימוד. בנוסף על חוסר ניסיונו, עליו להתגב
ביום קיץ חם ומחניק של 1935 מתחוללים בביתה הכפרי הנאה של משפחה אנגלית אמידה שורה של מאורעות שעתידים לשנות לבלי הכר את חייהן של נפשות רבות. אגרטל עתיק שנשבר על שפת בריכה בפארק, פתק מסגיר שנכתב מתוך סערת יצרים ורגשות ובמקום להיגנז נשלח בטעות ליעדו, מחזה רומנטי ילדותי שלא הוצג, נערה שנאנסה - כל אלה נקשרים זה בזה מכוחה של מקריות הרת - גור
טימבוקטו היא ארץ המתים, ארץ הפלאות החלומית שמעבר לחיים, ולשם מועדות פניהם של גיבורי הספר: הנווד היהודי וילי ג' כריסמס (לבית גורביץ') - הוגה דעות, משורר ונביא בעיני עצמו, וחולה - רוח שיכור ומסומם בעיני זולתו - ומיסטר בונס, כלבו, בן - לוייתו וידיד - נפשו של וילי. קורות נדודיהם של השניים, על רקע הנוף האמריקני של שנות השבעים, ומערכת היחסים
נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר.
אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גבי, מזכירתו של אביו.
בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה.
הוא לא יגיע לשם.
במקום זה הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו.
במהלך המאורעות המתעתעים נחש
מומיק, הילד שגידל במרתף ביתו את החיה הנאצית כדי להכירה ולאלף אותה; אנשל וסרמן - שחרזאדה - סופר הילדים היהודי הזקן, שטווה את מפקד מחנה ההשמדה הנאצי לתוך אגדותיו, כשהוא ממשיך לספר גם אחרי שהרגוהו וקונה בסיפורו שוב ושוב את מותו; קאזיק, התינוק הזקן שכל חייו, מלידה עד מוות, הם מסע חיים מזורז של 24 שעות; ברונו שולץ, הסופר היהודי פולני, שלא מ
בעיני רוחי ראיתי את הצעדים שאבי השאיר. התאוויתי להם.
קינאתי בגרמנים על שהם חיים במחיצת הצעדים האלה.
קינאתי בהם מפני שאבי וחבריו אהבו אותם יותר משאהבו אותי או אותנו את הארץ שבה חיו ושבה נולדתי.
" משהו רע קורה בגרמניה.
קניוק ראה את זה מגיע...
קרוב לעשרים שנה הוא מגיע אליה פעם אחר פעם, כדי להתחקות אחר "מפה גנטית" שהוריש לו אביו, ילי
קלאסיקה לגן ולבית הספר.
סיפור משל עם מסר של קבלת הזולת וחיי שלום.
אי אפשר לגדל ילדים בלי הספר הזה.
סיפורה הקלאסי והמשעשע של לאה גולדברג על יחסי שכנות טובים ועל אהבת הבריות ממשיך לשמח דורות של ילדים.
בְּעֵמֶק יָפֶה בֵּין כרמים וּשְׂדוֹת.
עוֹמֵד מִגְדָּל בֵּן חֲמֵשׁ קוֹמוֹת .
וּמִי גָּר בַּמִּגְדָּל?
בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹ
רק סירת הצלה אחת שרדה לאחר טביעתה של ספינת מטען יפנית בלב האוקיינוס השקט.
על הסירה מצטופפים חמישה ניצולים:
אורנג - אוטן, צבוע, זברה עם רגל שבורה, נמר בנגלי ענקי ושמו ריצ'רד פרקר, ופיי פאטל, נער הודי בן 16.
הסירה הקטנה הזאת היא התפאורה העיקרית של הרומן המופלא הזה, שעוצמתו מסוגלת להצית בקורא אמונה באל, כפי שאומר אחד הגיבורים.
ומה עוד
ויקטור א' פראנקל הוא מייסד תורת הלוגותראפיה, הנחשבת כאסכולה הוינאית השלישית בפסיכותראפיה אחרי קודמותיה-הפסיכואנליזה של פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר.
מכהן כפרופסור לנאורולוגיה ולפסיכיאטריה בבית - הספר לרפואה של אוניברסיטת וינה, משמש פרופסור ללוגותראפיה באוניברסיטה הבינלאומית של ארה"ב אשר בסן דייגו, בעל תוארי ד"ר
על ראש של ילד קטן יש ביצה קטנה, קטנטנה. ממנה יוצאת נחמה הכינה, למסעות והרפתקאות משעשעות ומרתקות. שכדאי לכם מאוד לקרוא.
תקציר הספר:
סיפורו של גבר שאיבד את רגלו בתאונת דרכים, צלם שאינו עוסק עוד במקצועו, איש בודד, שמתאהב במטפלת הקרואטית שלו, אישה נשואה ואם לשלושה ילדים ומבקש למצוא לו מקום בחייה.
בסיפור משתלבת הסופרת אליזבת קוסטלו, גיבורת ספרו הקודם של ג'.מ. קוטזי והופכת את היחסים בין הצלם - גיבורה שלה - ובינה לנושא המלווה ומכוון את מהלך הסיפור ואת סי
"מישהו לרוץ איתו" הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה.
אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר משגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי:
לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר.
כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה