מדף הספרים של שי - הספרים שדירג

"אחת הביוגרפיות היפות והמאלפות ביותר שקראתי. היא עצם מעצמנו ועם זאת רחוקה. מרתקת ועצובה. מלאת פקחון ויאוש. - - - מתואר כאן איש מופלא אחד על רקע פנורמי של אירופה גוססת, הולכת לקראת אושויץ ואינה יודעת." יורם קניוק , "דבר השבוע" "ביוגרפיה דרמתית גדולה. - - - בספר זה מדברים חיי הרצל בעד עצמם בדרך מסתורית ממש כשם שמדברים חיי הישראלים בעד עצ

אביב מוקדם...ואחרון. אביבו של עלם ממשפחה יהודית מתבוללת בדרום - רוסיה, משורר שבנפשו כמיהה בלתי מרווה לטוב וליופי בחיים, שהגיע לארץ ישראל בתקופת העליה השניה (1910) והוא חולם. רומנטיקן ללא - תקנה, המחפש זיקת - מישרין עם בני - אדם היה צבי שץ: ועם זאת לוהט ביצר ההגשמה וחותר ל"תיקון" החיים והחברה. ראשון להוגי הקבוצה הקטנה "האינטימית" ואחד מיוצר

מומיק, הילד שגידל במרתף ביתו את החיה הנאצית כדי להכירה ולאלף אותה; אנשל וסרמן - שחרזאדה - סופר הילדים היהודי הזקן, שטווה את מפקד מחנה ההשמדה הנאצי לתוך אגדותיו, כשהוא ממשיך לספר גם אחרי שהרגוהו וקונה בסיפורו שוב ושוב את מותו; קאזיק, התינוק הזקן שכל חייו, מלידה עד מוות, הם מסע חיים מזורז של 24 שעות; ברונו שולץ, הסופר היהודי פולני, שלא מ

נועם חומסקי, אבי הבלשנות המודרנית, הוא גם אחד מההוגים הפוליטיים החשובים של תקופתנו. מאז מלחמת וייטנאם חושפים כתביו הביקורתיים את טבעם של הכוחות המעצבים את הסדר החברתי בעולם המודרני. באווירת האוטופיה שמשרה הסדר העולמי החדש, זהו אחד הקולות הבודדים המתריעים על מסך הערפל ההולך ומרחיק את בני האדם ממנגנוני קבלת ההחלטות בחברה הדמוקרט

20 שנה לאחר מלחמת ששת הימים יזם השבועון "כותרת ראשית" את חשבון הנפש הזה, "הזמן הצהוב", פרי שבעה שבועות קדחתניים של שיטוטיו של גרוסמן, דובר ערבית, בגדה המערבית, במחנות פליטים, בבית - המשפט הצבאי בהתנחלויות, בערים ובכפרים. הספר מתבסס על 14 הפרקים שראו אור תחילה בגליון מיוחד של השבועון (יום העצמאות, 87), אשר עורר התרגשות נדירה בממדיה. עליהם נ

הרשימות הללו אודות גוגול-רשימות של סופר גדול אחד על סופר גדול אחר-רק מתחזות לביוגרפיה, בערך כפי שסיוטיו הפרועים של גוגול רק מתחזים לסיפורי מעשיות. וממש כשם שעולמו של גוגול הוא עולם מהופך, מעוות, שבו ההשתקפות היא ממשית יותר מן המציאות, כך גם הביוגרפיה המוזרה הזאת מתחילה עם מותו של גוגול, ומסתיימת בלידתו (ב-1 באפריל! ) . נבוקוב אינו מ

רבים רואים בניקולאי ואסילייביץ` גוגול את גדול כותבי הפרוזה הרוסית בכל הזמנים (``כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול``, אומרים שאמר דוסטוייבסקי: ונאבוקוב קרא לו ``גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום``). ספר זה, `סיפורים פטרבורגיים`, מביא את כל הסיפורים הפטרבורגיים של גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ``האד

``כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה``. כך נפתח הרומן המונומטאלי הזה, המגולל את סיפורה הטראגי של אנה, שעוזבת את בעלה ואת בנה הקטן למען האהבה ומשלמת על כך בחייה. בד בבד עם העלילה נפרשת כאן יריעה חברתית מדהימה בהיקפה, למן הטרקלינים הזוהרים של החברה הגבוהה במוסקבה ובפטרבורג ועד לאחרון הכפרים הנידחים בר

ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו ? הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים ? הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנ

ג'ורג' אורוול בשנת 1946. ואמנם, המאמרים בספר מתחת לאף שלך ממחישים את גודל ההישג שלו.אלו מאמרי הגות ותיעוד - חיים של אחד מגדולי הסופרים הפוליטיים במאה העשרים, מאמרים השומרים על רעננות ואקטואליות כבר יותר מחמישים שנה. במאמרים אלה מתגלה סופר שהוא ישיר ומחוספס באותה מידה שהוא אירוני ודק אבחנה:סופר החושף שקרים פוליטיים ומנתח יצירות ספרו

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.

בצוואתו אסר ג'ורג' אורוול כתיבת ביוגרפיה שלו. ואולם המסות, המכתבים והרשימות שכתב בתקופה שבין היותו בן 17 ועד ליום מותו, בן 46 - משמשים מעין השתקפות של נסיון חיים מופלא ורב - צדדי. במסות המרתקות שבקובץ זה , שיש הרואים בהן את מיטב יצירתו, בוחן אורוול עניינים שונים ומגוונים מ"מבט לאחור על מלחמת ספרד", "מניעתה של ספרות", "אנטישמיות בבריטניה"

גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע

ויקטור א' פראנקל הוא מייסד תורת הלוגותראפיה, הנחשבת כאסכולה הוינאית השלישית בפסיכותראפיה אחרי קודמותיה-הפסיכואנליזה של פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר. מכהן כפרופסור לנאורולוגיה ולפסיכיאטריה בבית - הספר לרפואה של אוניברסיטת וינה, משמש פרופסור ללוגותראפיה באוניברסיטה הבינלאומית של ארה"ב אשר בסן דייגו, בעל תוארי ד"ר

סיפור אודות אדם בודד בשם אקאקי אקאקיאביטש, עני מרוד שחי מהיד לפה ועבד כפקיד. תפקידו היה להעתיק מיסמכים, היה לו כתב יד יפה והוא שמח בחלקו. אין לו שום אמביציות להתקדם כלפי מעלה, הוא לא חיפש כיבודים וכבוד, הוא ביקש שיניחו לו. חבריו לעבודה לא הניחו לו. הם לגלגו עליו והתגרו בו בייחוד למראה האדרת שלו שהיתה ישנה ובלויה. מחוררת.