מי מאיתנו לא הרהר פעם, מה היה קורה אילו היינו מוצאים את עצמינו בקרקעית? אם בדרך כלשהי, היינו מאבדים את כל נכסינו החומריים ונשארים בתחתית, כיצד היינו מתנהלים? איך היו נראים חיינו?


<mark>ג'ורג' אורוול</mark>, שמוצאו היה בורגני – אריסטוקרטי, צלל מבחירה, יש להדגיש, לעולמם של אנשי מעמד הפועלים הנאבקים על הישרדותם יום – יום.
החלק הראשון של הספר מתרחש בפריז, שאורוול כמעט לא מפרט כיצד הגיע לשם. בבירה הצרפתית ה

אני שונא את ביבי (כראש ממשלה).
אני חושב שהוא איש אגואיסט שחושב רק על עצמו ועל כס המלכות שלו שעליו הוא יושב. אני חושב שהוא פועל רק על סמך אינטרסים ועל מה שנוח לו ברגע נתון כלשהו, ולא על סמך ההיגיון. אני חושב שהוא אדם מאוד פרנואיד. אני חושב שהוא נכשל בכל הקשור לשמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. אני חושב שהוא הביא אותנו לבידוד מדיני גדול עוד יותר ממה שהיה לפני כן. אני חושב שהוא מפחד לעשות צעדים גדולי

"מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות", בערות היא כוח", כך על פי "מיניסטריון האמת" הן שלושת הסיסמאות של המפלגה השולטת בספרו של <mark>ג'ורג' אורוול</mark>.

ג'ורג' שהשאיר את הנכס הזה, את ספרו הקרוי "1984" נפטר בשנת 1950, שנה אחת בלבד לאחר שיצא הספר לאור, ואי אפשר לומר שהוא לא חזה את העתיד כמעט בברור. המפלגה היא השלטת ולא סופרת אף אחד ממטר...

ה"טלסקרין" או ה"אח הגדול", כפי שאנו מכירים אצלנו, רואה ושומע הכל. א

מספר שנים חלפו מאז סיימתי לקרוא את הספר "חוות החיות" של <mark>ג'ורג' אורוול</mark>. רבים הציעו לי לקרוא גם את "1984" וזמן רב הספר היה מונח אצלי על המדף, מחכה שרק אושיט יד. את הקווים הכלליים של העלילה הכרתי, אבל הייתי חייבת לקרוא את הספר על מנת להיחשף לפרטים הקטנים ולחוש את אווירת הכתיבה.

אין ספק שאורוול היה סוג של גאון. תראו מה הוא חזה לנו. ואולי זה קצת עצוב שאנחנו לא ממש רחוקים מזה היום? מפחיד לקרוא ספר כ

כשאני שומע את השם "חוות החיות" של <mark>ג'ורג' אורוול</mark>, מיד רץ לי במוח הסרט המקסים הזה שראיתי כשהייתי קטן, זה עם הילדה הקטנה והחמודה שיש בבעלות משפחתה חוות חיות, ושיום אחד החזרזיר הקטן והחמוד שבחווה שלה מחליט לברוח, והיא יוצאת יחד עם משפחתה בחיפושים אחריו. לסרט קראו "חוות הקסמים", ואני וחבר שלי מהיסודי הלכנו לראות אותו במסגרת הקרנה של 'סרט פיצה' ב- 20 ש"ח במתנ"ס השכונתי שבעיר מגוריי. בסוף הסרט, הילדה הקט

וואו. יש ספרים נדירים כאלה, שזורקים אותך לכל כך הרבה מקומות, מציפים אותך בכל כך הרבה מחשבות, שאתה לא יודע איך וממה להתחיל בניסיון לתאר לאשורה את החוויה שבקריאתם.
ראשית, יש את ההפתעה הזו שמכה בך, בפרט אחרי שצברת במחסנית כמה וכמה מהפנטזיות הדיסוטופיות של הסופר הספציפי, כשאתה נתקל לפתע במעין יומן מסע ריאליסטי לעילא, כמעט עיתונאי, המתאר לך את חוויותיהם הקשות, תלאותיהם יותר נכון, של אנשים קשיי-יום החי

איש רוח פוגש מציאות פוליטית

יש לי פטיש לתולדות ספרד, ולמלחמת האזרחים בפרט, יש לכך מספר סיבות, אך המשמעותית ביותר, היא פרופסור שלמה בן עמי שהיה המורה שלי לתולדות ספרד בעת החדשה.

עינו הכחולות, הביטו הרחק מאיתנו, כאילו הוא כעת בספרד. על פניו תמיד היו נסוך חיוך של אופטימיות, למרות שהוא עסק באחת מהמלחמות הקשות של המאה העשרים - מלחמת האזרחים בספרד. בשקט ובשלווה הוא הרצה, או שוחח על הוגי דעות, איד

לפני שנים סבא וסבתא שלי קנו לי את הספר הזה. אני מתכוון, הרבה מאוד שנים. הייתי קטן, וגיליתי עניין רב מאוד בחיות ובחוות (אהבה שהומרה לחלטוין לא הרבה זמן אחר כך לסיפורים ולספרים. מהאובססיביות הזאת עוד לא ממש נגמלתי). מטבע הדברים, אני מניח שכשסבא וסבתא שלי ראו את כותרת הספר, כמו גם את העובי שלו, אולי הם חשבו בזמנו שאתעניין בו. אני לא יודע אם הם אי פעם קראו את הספר (כמו שאני מכיר אותם - כנראה שכן) אבל

"כל החיות שוות, אבל יש חיות ששוות יותר"
אין על מה להיתווכח, אלגוריה פוליטית מעולה חובה לכל אחד לקרוא.
"זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצויינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית"
זהו תיאורו של <mark>ג'ורג' אורוול</mark> לספר הזה שעבר תלאות רבות לפני שהתפרסם (על בעיות פירסומו של הספר אפשר לקרוא את ההקדמה שכתב אורוול לספר "חופש העיתונות" ובאחרית הדבר).
המשל והנמשל ברורים לחל