מדף הספרים של אוריה פיציון - הספרים שדירגה

הסיפור מתרחש בשכונת היהודים של כפר פרסי קטן בראשית המאה, ובמרכזו שתי נשים-ילדות: פלורה הצחקנית, המפונקת, ודודניתה נזי, יתומה עמלנית, נחבאת אל הכלים.    נזי בת האחת-עשרה מאורסת מילדותה לבן-דודה מוסא, ומחכה בקוצר רוח ליום שתוכל להינשא לו. פלורה בת חמש-עשרה, וכבר בחודשי הריונה האחרונים: בעלה, הסוחר הנכלולי שאהין, עיבר אותה בליל ליקוי-יר

יציאתו של "ההיסטוריה הסודית" לאור היתה אחד האירועים הספרותיים המדוברים ביותר בארצות הברית ומחוצה לה בשנות התשעים. דונה טארט, אז רק בת 28, סומנה כסופרת המבטיחה של דורה, ספרה נזכר בנשימה אחת עם יצירות מופת כגון "בעל זבוב" ו"החטא ועונשו" והפך לרב מכר בינלאומי. קשה לחשוב על ספר בכורים שיעסיק קוראים ומבקרים בעוצמה דומה, ואף על פי כן, שלא

מרינה, אשה צעירה, מגיעה בקיץ לחופשה של חודש באַלפִּים האיטלקיים. לבדה, בלי בעלה, יהיה עליה להתמודד עם חוסר-האונים שלה כאם שבנה בן השנתיים, שכמעט אינו מדבר, בוכה בלי הפסקה, יומם ולילה. בעל-הבית שלה, מנפרד, מתגורר בקומה שמתחת לדירה ששכרה אצלו. השניים בקושי מחליפים מלה. מנפרד הוא מדריך טיולים שתקן וקשוח, איש סגפן ומתבודד, שונא נשים מוש

"נפש לא שקטה" היא עדות אישית חושפנית של פרופ' קיי רדפילד ג'יימסון, ברת-סמכא עולמית בתחום המאניה-דפרסיה. ג'יימיסון מגלה, כי היא בעצמה נאבקה כשלושים שנה בסימני המחלה ההפכפכה והסוערת הזו, שעיצבה למעשה את חייה. בגילוי לב ובפשטות היא סוחפת אותנו למחוזות המרתקים והמסוכנים של השעון - עולם שתואר כ"ישימון הדיכאון", ואכלס יוצרים ברוכי כשרון

זה יכול היה להיות סיפור אהבה קלאסי שגיבוריו הם ויל ואמילי, נער בהיר וגבוה ונערה גבוהה וכהה, אך כאשר הם נפגשו סוף־סוף אחרי פרדה ממושכת, ויל כבר היה רדוף שדים ונרדף. כך נעשה היום ההוא מהיר ותזזיתי במיוחד. הם ברחו מכולם - מהמשטרה, מהבלש לטיף, אפילו מאמו של ויל - למנהרות הרכבת התחתית ולרחובות מנהטן, ואל מקום אחד תת־קרקעי ורחוק, עלום ונעל

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

"איך ייתכן שאני, שאפילו צעיר אינני, שאפילו אתמול לא נולדתי, יכול לדעת דברים רבים כל כך, או לפחות לדעת מספיק, כדי לטעות כל כך? יש לי מקורות משלי, אני מאזין." טרודי בגדה בבעלה ג'ון, וכעת היא חיה בלונדון עם אחיו קלוד, לשניים יש תכנית זדונית, אך הם אינם יודעים שלמזימתם יש עֵד: העובּר שברחמה של טרודי. מנקודת מבטו של זה נחשף אט=אט העולם החיצו

בכוח ובנדיבות, בלחש ובסערה, מספרת דורית רביניאן - מחברת רב המכר "סמטת השקדיות בעומריג'אן - את סיפורי האהבה העצובים של משפחת עזיזיאן. מפרס, הודו וטורקיה ועד לגבעת אולגה, בת ים ורמלה. מהימים בהם היינו כולנו "בשר אחד גדול וחם" ועד ש"הדבק הסמיך של הדמעות עשה אותנו שוב למשפחה אחת".

לפעמים מגיע רגע בחייו של אדם שהוא מבין ממקום עמוק, כמעט אינסטינקטיבי, שעליו לקום ולעזוב משהו, מישהו, מקום. לצאת לעבר מטרה שהיא באותו הזמן לא יותר מרעיון. כמו החיות באפריקה שלפני התייבשות כל מקורות המים הזמינים שלהן יוצאות למסע מסוכן, נודדות על פני מאות קילומטרים, כאילו נפוצה ביניהן שמועה על מקום כלשהו שבו קיימת הבטחה לגשם. כך חשה

סמוך עלי הוא אחד הספרים הללו שכאילו באו לעולם במטרה בלעדית לגרום לנו אושר ולרומם את רוחנו, להרגיע את הצמא הספרותי שלנו ככוס לימונדה קפואה בעיצומו של הקיץ. מַריוֹ לֶברֵרוֹ לא זקוק להרבה מאמץ כדי לחולל הרפתקה בלשית-אירונית שתשעשע אותנו ותעלה שפע של חיוכים במהלך הקריאה. הספר נפתח בשיחה בין סופר למו"ל שלו, שבמהלכה יתנה המו"ל את פרס

טיפאני לא רוצה לעבוד. לעולם. היא נישאת לסטיבן, שמחזיק במשרה נאה, ומקווה לקנות לה בכך חירות נצחית והימנעות מוחלטת מכל מאמץ בלתי רצוי. באירוניה מושחזת הגיבורה מתארת את נדודיה הפסיביים-במופגן מארצות הברית לאירופה לצד בעלה, שהופך מצפר חובב לאקטיביסט אקולוגי. היא נסחפת מעיר לעיר ומרומן מזדמן עלוב למשנהו, ואף מוצאת את עצמה מבצעת פעולות

ספרו זה של גבריאל גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון. האחים ויקאריו מספרים על כוונתם לרצוח את סנטיאגו נַסאר לכל מי שנקרה בדרכם, עד שלבסוף נודעת השמועה בעיירה כולה. ואף־על־פי־כן, עם שחר האיש נדקר למו

אישה חוזרת מגלוּת מרצון בארצות–הברית לעיירתה שבארגנטינה, אל המקום שפעם קראה לו בית. עשרים שנה עברו, והיא לא נראית ולא נשמעת כמו אותה אישה. אפילו שמה, המבטא שלה וצבע עיניה השתנו. הריחוק הפסיכולוגי שהתפתח בתודעתה והפרספקטיבה שנוצרה מעצם חלוף הזמן, מאפשרים לה לשוב למקום ההוא, למוקד ייסוריה. האם מתאפשר לאדם להחזיר לעצמו את הזמן שאבד?

תצלום ישן של אישה צעירה מבצבץ במקרה ממדף בארון בגדים, ומעיר מרבצו סוד משפחתי ישן. וואחיד עאטף, מרצה צעיר לכימיה המתגורר בחיפה, כותב לאחיו הגדול היושב בכלא ומבקש ממנו שיספר לו את מה שהוא יודע על דודתם שנרצחה ביפו לפני ארבעים שנה ושמותה היה אפוף תמיד שתיקה ומועקה. אבל אחיו אינו נענה לו, וגם אמם שומרת על אחותה המתה מפניו, ואפילו אשתו

איש קם פתאום משולחן ארוחת-הערב שלו, נפרד מאשתו, אחרי שחמש שנים שתקו את "הלילה ההוא", ויוצא לדרך ל"שם", לחפש את בנו המת. מיום ליום מתעצמת הליכתו העיקשת במעגלים סביב העיר ויוצרת מעין שדה מגנטי שפועל על העיר כולה. נסחפים אל ההלך אלה מאנשי העיר שאולי רק חיכו שיקום איש כמוהו, אשר בכוח המשאלה הגדולה שלו יעז לקרוא תיגר על הגבול שבין כאן לבין

אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית. "היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות... הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה'קוֹריֶרֶה דֶלָה סֶרָה' – אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, בַּמשפטים ובפרטים המצטברים; כלומר, אילו גינצבורג היתה כותבת במאה העשרים-ואחת, א

'אהבה' - איזה שם ישיר ונועז לרומאן - הוא הרומאן השמיני של טוני מוריסון; תוספת עזה לקאנון של מחברת 'חמדת', כלת פרס פוליצר ופרס נובל לספרות. ביל קוזי, פטריארך מרשים, איש - חסד רחב - לב ורקוב, היה הבעלים של "המלון ונווה - הנופש של קוזי", מקום הקיט הכי מוכר בין המקומות לצבעונים בחוף המזרחי של ארה"ב. בגיל 52, עשרים שנה לאחר שהתאלמן, בחר "לגנוב" ל

בגיל‭ ‬חמישים‭ ‬ברנאר‭ ‬מרגיש‭ ‬שכל‭ ‬חייו‭ ‬מתפרקים‭. ‬אשתו‭ ‬נטלי‭ ‬מבקשת‭ ‬פרידה‭ ‬זמנית‭; ‬אולי‭ ‬כמה‭ ‬ימים‭ ‬כמו‭ ‬תייר‭ ‬בבית–מלון‭ ‬דווקא‭ ‬ימצאו‭ ‬חן‭ ‬בעיניו‭? ‬אליס‭ ‬בתו‭ ‬נוסעת‭ ‬לסאו–פאולו‭; ‬מה‭ ‬הסיכוי‭ ‬שהיא‭ ‬תחזור‭ ‬לפריז‭ ‬ולא‭ ‬תפגוש‭ ‬נגן‭ ‬בוסה–נובה‭ ‬שישכנע‭