הרעיון נפלא - לקחת סיפור פשוט ולכתוב אותו ב99 סגנונות. אחרי 30 סגנונות חשבתי שאין כבר מה לחדש אבל גיליתי שלסופר <mark>רמון קנו</mark> יש יכולת לגוון ולמצוא עוד ועוד סגנונות, הספר הוא תרגיל בחשיבה יצירתית וכדאי לקרוא אותו לאט לאט עם הפסקות מדי פעם - אחרת אפשר להתעייף.

אפשר להנות מהספר הזה בלי שום הכנה מוקדמת. הוא שנון ומצחיק וכתוב (ומתורגם) באופן קולח ואמין עד שאפשר לשמוע את הדמויות מפטפטות בצרפתית מתוך הדף. האמינו לי - אני יודעת דבר או שניים על פטפוטים בצרפתית והם נשמעים בדיוק כך- מפולפלים, מקניטים, מתפעלים, מתחכמים ומאוהבים בעצמם (לא הצרפתים, הפטפוטים).
ואפשר שתתעורר בקורא אי נחת פילוסופית מסויימת מהאופן שבו הסיפור עוקף כל שמץ של התפתחות עלילתית וגם כשכבר כ