מדף הספרים של דני - הספרים שדירג

פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה

עתה כבר אפשר להעלות על הדעת כיצד אותו רצון ממש, שהסדיר את העולם בתור רצון אפוליני, קלט לתוכו את צורת הופעתו כרצון דיוניסי. למאבק של שתי צורות הופעה אלה של הרצון היתה מטרה יוצאת מגדר הרגיל, ליצור יכולת גבוהה יותר של הקיום ולהשיג בתוכו (באמצעות האמנות) רוממות גבוהה עוד יותר. לא אמנות התדמית, אלא האמנות הטרגית היא שהפכה לדגם הרוממות: א

"כה אמר זרתוסטרא" הוא יצירתו המפורסמת ביותר של ניטשה, שהופצה במאות אלפי עותקים בשפות רבות. בספר זה מביע ניטשה את רעיונותיו בלהט פיוטי, בשירים בפרוזה, הכוללים סיפור, סאטירות, משלים ופתגמים, שהיו לנכסי צאן ברזל של התרבות המערבית. היצירה כוללת את רעיונותיו המהפכניים של ניטשה: שינוי ערכים במוסר, מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי אד

``שופנהאור כמחנך מכיל את תמציתה של הפילוסופיה הניטשיאנית המוקדמת... מרבית הנושאים של חיבוריו הראשונים נידונו כאן מחדש``. ואלטר קאופמן, ``ניטשה: פילוסוף, פסיכולוג, אנטיכריסט``, 1982, עמ` 147. ``שתי המסות שלפנינו, שהם הדיונים השלמים היחידים של ניטשה בשאלות חינוך, עוסקות בקשר המהותי החייב לשרור לדעתו בין חינוך לתרבות. החינוך הנכון על פי ניטש

אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ

האקטואליות המפתיעה של מחשבת ניטשה נגלית שוב בעת קריאתו מסתו המפורסמת ``כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים``. ביצירת נעורים רבת תנופה זו מסתער ניטשה על ההיסטוריזם, המתיימר כי יש בכוחה של ההיסטוריה לתת טעם לחיים ולמלא את מקומה של הדת, שתש כוחה. כנגד פולחן ההיסטוריה המנסה לשעבד את האדם לאתמול ולשלשום, מראה ניטשה איך יכולה גישה נכונה

``בית מטבחיים - חמש או מסע הצלב של הילדים`` הוא ספרו האוטוביוגרפי של קורט וונגוט, חייל אמריקני צעיר, שנשבה בידי הגרמנים במלחמת העולם השניה ושהה בעיר דרזדן בעת שזו הופצצה בידי בעלותה ברית כמעשה נקם נגד הגרמנים. זה ספור מלחמה יוצא דופן, בלתי צפוי, מביך ומזעזע. טרגדיה מוזרה, סיוטית ולעתים משעשעת, של מלחמה ואלימות, שחי מחדש אלמן אמיד בגיל

רודן זקן נמצא מת בארמון הנשיאות במדינה של אמריקה הלטינית, ומכאן ואילך מתגוללת פרשת חייו בסאטירה נוקבת על הדיקטטורה ועל פולחן המנהיג. לפי דרכו השובבה, החדשנית והפנטסטית, יוצר כאן המחבר, שחכמת זקנים עמוקה וראיית ילדים רעננה חוברים בה, כמין מיתוס קומי, רווי זועה ועצבות ויופי נוגע ללב, אשר ידבר ללב כל מי שנהנה והתפעל מספרו "מאה שנים של

אל סאראמאגו, גדול סופרי פורטוגל ומגדולי הסופרים באירופה היום, התוודע הקורא הישראלי ב'דברי - ימי מינזר', שהלהיב בדמיון המבריק ובהומור, בתערובת של ריאליזם דק - בפרטים ופנטזיה, ובדרר הסיפור המיוחדת. כל אלה ימצאו גם ב'הבשורה על פי ישו', אולי הרומאן הנועז ביותר של סאראמאגו עד כה, שעורר שערוריה ממשלתית בפורטוגל, נמכר בלמעלה מ160,000 - עותקים,

מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון, בן 38, שואל סרט וידיאו, שהמליץ עליו חבר - לעבודה: לא איזו יצירת - מופת קולנועית, אלא רק בידור של שעה - וחצי, שיוכל להסיח את דעתו מן הדכדוך שלו (הוא גרוש, ואינו רוצה להיזכר למה התגרש; ואת הקשר עם החברה הנוכחית שלו הוא רוצה לנתק ואינו מצליח). לאימתו הוא מגלה ששחקן - משנה בסרט, המופיע בתפקיד צצדי של פקיד - קבלה בב

לפני כעשור היה פרנק מק'קורט לכוכב יוצא דופן: בגיל שישים ושש הוא פרץ אל הזירה הספרותית עם האפר של אנג'לה, ספר זיכרונותיו מילדותו בלימריק שבאירלנד. ספר זה זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס פוליצר, ואחריו בא הספר ככה זה, תיאור נפלא של שנותיו הראשונות בניו יורק. בספר זה, השלישי במספר, מתאר מק'קורט כיצד הובילו אותו שלושים שנותיו כמורה אל המערכ

לחתור בסירה על השטיח בסלון, להתפלל לפי מדריך הטלפון, לראות את הכוכבים מלמעלה, לדחוס את תולדות העולם מהמפץ הגדול ועד ליבבה האחרונה לעשרים דקות, להתבונן באבק שמרקידה קרן שמש, להתרגל לאכול משהו שלא סובלים, לשתות ולהשתין בבת-אחת, וכיוצא באלה - ניסויים פשוטים, לפעמים עד כדי גיחוך, אבל מפתיעים תמיד. לא צריך בשביל זה הרבה: אולי טלפון מנותק,

בכרך זה כלולות שתי היצירות המפורסמות של ניטשה: ``הולדת הטרגדיה מרוחה של המוסיקה`` ו``המדע העליז``. ``הולדת הטרגדיה`` היא מסתו הגדולה הראשונה, בה חידש ניטשה את שני המושגים: היסוד הדיוניסי והטרגדיה היוונית. דיוניסוס, אל התשוקה והשמחה הבלתי מרוסנת, נעשה לניטשה בהמשך דרכו סמל לחיוב החיים בעוצמתם, ואולי לעוצמתו של על אדם. החלמתו ממחלה קשה

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר

הגן האנוכיי. "מי צריך לקרוא ספר זה? כל מי שמתעניין ביקום ובמקומנו בו". ג'פ ר. בייליס, התנהגות בעלי - חיים. "את הספר הזה יש לקרוא כמעט כאילו היה ספר מדע בדיוני. הוא מיועד לגרות את הדמיון. אבל אין זה מדע בדיוני: זה מדע...אנחנו מכונות שרידה ותו לא - כלים ובוטיים שתוכנתו בעוורון כדי לשמר את המולקולות האנוכיות הקרויות גנים..." מן המבוא. הגן האנ

יצירתו החשובה ביותר של פר לאגרקויסט (1891 - 1974), הסופר השבדי המודרניסטי המובהק הראשון, היא, על פני השטח, רומאן היסטורי המתרחש בחצר רנסנסית של נסיך מקיאבליסטי, וגיבורה הוא הגמד שלו. נדמה כאילו מהלך המאורעות העקוב מדם מנווט על ידי המניפולציות המרושעות של הגמד, שהוא התגלמות הרשע ושלילת החיים. הגמד, שיצא לאור ב - 1944, עשוי לזעזע את קוראו, לצ

קונסטנדינוס קוואפיס (1863-1933) הוכר זה כבר לא רק כגדול השירה היוונית המודרנית, אלא אף כמשורר מרכזי של התרבות הים תיכונית, הישנה והחדשה. קוואפיס שנולד ומת באלכסנדריה, מסמל בשירתו את העיר שנוסדה על ידי אלכסנדר הגדול והיתה לבירת העולם ההלניסטי, מקום המפגש של תרבויות המזרח והמערב, משכן הספריה האלכסנדרונית הגדולה שאספה אל תוכה את כל אוצר

שלום טוקשה. דוב הכותל. אפרת ניצן, בת 6. חזי ושמעון מניקור-פדיקור. נציב המים. רונית כרמלי, רווקה. הרב המוטורי הראשון לציון, משה דוד ח"י בוסקילה. הנה הם כאן, כולם. כל גיבורי השער האחורי – המדור הסטירי המיתולוגי של עיתון "העיר". השער האחורי שינה את פני ההומור הישראלי. הוא אמר את כל מה שאסור היה לומר, ועשה את זה בצורה חדשה, משוחררת, שלא ה