מדף הספרים של אורי - הספרים שדירג

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע

שנה לפני מותו הטראגי שב המספר הדגול למסכת יסוריו בעולם מחנות הריכוז הנאציים. כארבעים שנה חלפו מאז יצא לאור ספרו הזהו אדם? (ספרית אפקים, 1988) וזכרונות האימה הגדולה מוסיפים להטריד את המנוחה ותובעים תשובות לשאלות שהיסטוריונים מתקשים לפענחן. פרימו לוי נאבק בתעתועיו של הזכרון האנושי ומנסה לדלות ממעמקי מצולות הייאוש את תמציתה של חוויי

שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.

"אנשי כדור הארץ, שימו לב בבקשה. כאן פרוסטטניק ווגון ילטץ מהמועצה הגאלקטית לתכנון העל - חלל. תוכניות הפיתוח לאזורי הספר של הגלקסיה מצריכות סלילת דרך אקספרס על - חללית, שתעבור דרך מערכת הכוכב שלכם. למרבה הצער, הפלנטה שלכם היא אחת מאלה שנועדו להריסה. התהליך יארך מעט פחות משתי דקות, במושגים הארציים שלכם. תודה". בלי פאניקה, בלי פאניקה. עבו

``בית מטבחיים - חמש או מסע הצלב של הילדים`` הוא ספרו האוטוביוגרפי של קורט וונגוט, חייל אמריקני צעיר, שנשבה בידי הגרמנים במלחמת העולם השניה ושהה בעיר דרזדן בעת שזו הופצצה בידי בעלותה ברית כמעשה נקם נגד הגרמנים. זה ספור מלחמה יוצא דופן, בלתי צפוי, מביך ומזעזע. טרגדיה מוזרה, סיוטית ולעתים משעשעת, של מלחמה ואלימות, שחי מחדש אלמן אמיד בגיל

הגן האנוכיי. "מי צריך לקרוא ספר זה? כל מי שמתעניין ביקום ובמקומנו בו". ג'פ ר. בייליס, התנהגות בעלי - חיים. "את הספר הזה יש לקרוא כמעט כאילו היה ספר מדע בדיוני. הוא מיועד לגרות את הדמיון. אבל אין זה מדע בדיוני: זה מדע...אנחנו מכונות שרידה ותו לא - כלים ובוטיים שתוכנתו בעוורון כדי לשמר את המולקולות האנוכיות הקרויות גנים..." מן המבוא. הגן האנ

"במערב אין כל חדש" הוא שם ספרו של אריך מריה רמרק, שעוסק בחוויותיו של חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה. הספר הופיע ב-1929, ותורגם ל-45 שפות שונות.בגרמניה הספר הועלה על המוקד עם עליית הנאצים לשלטון. ספר זה מצליח לאייר בחדות את תחושותיו של דור שלם, שחייו עוצבו במהלך מלחמת העולם הראשונה. דור זה, שזכה מאוחר יותר לכינוי הדור האבוד, נשלח למלחמ

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע

סיפורו הקסום של נער תמים המטייל בין הכוכבים השונים ונישא על כנפי הדמיון שבה את לב העולם כולו וזכה לאין ספור תרגומים. האיורים הנפלאים, הפשטות שמאחוריה מסתתרות תובנות עמוקות, גורמים לקוראים בני כל הגילים למצא את עצמם בסיפור - כאילו - ילדים זה.

"זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית."    כך תיאר ג'ורג' אורוול את חוות החיות בדש הספר כשיצא לאור ב 1945. הסָטירה הנוקבת על ברית המועצות ושברו של חזון המהפכה בידי מי שנחשב ה"מצפון של בני דורו" עדיין מסעירה את קוראיה ומעוררת מחלוקת. עתה, שנים לאחר קריסתה של ברית ה

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

"ערב טוב גבירותי ורבותי...היקום שאנו מכירים קיים למעלה ממאה ושבעים אלף מיליון מיליארדי שנים ויגיע לסופו בעוד קצת למעלה מחצי שעה...אני המארח שלכם הלילה...הגעתי כרגע היישר מן הקצה האחר לגמרי של הזמן...הערב אהיה עמכם לכל אורכו של מאורע היסטורי זה, סופה של ההיסטוריה עצמה!" אלה דברי המארח במסעדה שבקצה היקום, שאליה מגיעים גיבורי ספרנו במסע

יצירת המופת סולאריס נחשבת לאחד הספרים הגדולים של המאה העשרים. היא ראתה אור בפולין בשנת 1965, ומאז תורגמה ל35 - שפות, זכתה לשני עיבודים קולנועיים ונמכרה במיליונים רבים של עותקים. כישרונו של סטניסלב לם לשלב בין סיפור סוחף לדיון מרתק בסוגיות פילוסופיות מתחום המדע, המוסר, הפסיכולוגיה והתקשורת, ריתק אליו קהל קוראים עצום בעולם כולו. קריס

"מילכוד 22" - מקורי, מטורף, פראי ומבעית - תצוגה מעוררת התפעלות שתפגע בקוראים רבים כשם שתענג אחרים. תיאור ריאליסטי ומלא עוצמה של משימות הפצצה, על המטוסים המתרסקים והאנשים הזועקים והמתים בהם... "מילכוד 22" מעורר צחוק מריר ופראי. הוא לא ישכח כלל על - ידי אלה אשר יוכלו לעכל אותו". (ניו יורק טיימס) "...כתוב בצורה מבריקה. מהדהד בצחוק מטורף". (טיי

"ספר הצחוק והשיכחה", מאת הסופר הצ'כי הגולה מילן קונדרה, הוא רומן המורכב משבעה סיפורים נפרדים לכאורה, אך למעשה הינם ואריאציות מעודנות על מוטיב אחד - גלות, פרידה, געגועים. זה ספר על מעברי - גבול: הגבול שבין ארץ לארץ, הגבול שבין מציאות להזייה ולערגה, הגבול שבין תקווה לייאוש. שבין ציפייה להגשמה; על נדידה בחלל התלישות וחזרה מתמדת אל הכאב ה

מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נ

סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.