קורד-נשק-אותי-פרק-אותי-וזרוק-אותי-לנאיה

קורד-נשק-אותי-פרק-אותי-וזרוק-אותי-לנאיה

בת 27 מחולון




» דירגה 1 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 1 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 13 שנים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 12 שנים ו-11 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של קורד-נשק-אותי-פרק-אותי-וזרוק-אותי-לנאיה


מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

שנת אלפיים ואחת [ גיל חמש ] :
" את תמיד תהיי החברה הכי טובה שלי " אמר ברונו " גם אתה " אמרתי והסתכלתי עליו , על עיניו הכחולות כמו השמים , שיערו הבלונדיני שכיסה קצת את עיניו , ידיו הקטנות שהיו טיפה יותר גדולות משלי , " אנחנו נמשיך להיות חברים , נכון ? " שאל , הרמתי את מבטי אליו " ברור ! " אמרתי והוא חייך , חיבקתי אותו והוא חיבק אותי בחזרה , " אני יתגעגע אליך " אמר וחיבק אותי יותר חזק " גם אני יתגעגע ברני " אמרתי והוא צחק , התנתקנו אחד מהשני , זה היה החיבוק האחרון של שנינו , מפני שאני עוזבת ולא יודעת מתי אחזור .
שנת אלפיים ושתיים עשרה [ גיל שש-עשרה ] :
" אודרי " שמעתי את אמא אומרת " מה קרה ? " אמרתי ופקחתי את עיניי באיטיות ," אנחנו חוזרים היום " אמרה , פתחה את הווילונות ונתנה לאור השמש להיכנס אל חדרי , " חוזרים לאן ? " שאלתי " הביתה , לריברטון " אמרה ויצאה מין החדר , נכון , איך שחכתי ? אנחנו חוזרים . אחרי אחד עשרה שנה . לבשתי את הגופייה הכחולה , הג'ינס השחור והעליונית השחורה , ירדתי למטה אל המטבח שם ישבו אמי אבי ואחי הגדול מייק " בוקר טוב לפרינססה " אמר מייק בקול מדגרה " אין לי כוח היום " אמרתי לו והתיישבתי על ידו , " אמא אולי נשאר כאן ? " אמרתי ושחקתי בקערת הקורנפלקס שהייתה מונחת מולי " את יודעת שאנחנו לא יכולים , וחוץ מזה , את לא מתגעגעת לבית ? לברונו ? " שאלה , גלגלתי את עיניי " שנים שלא דיברנו , הוא בטח שכח מי אני " אמרתי והתחלתי לאכול מין הצלחת , " אודרי , אף פעם לא תדעי אם לא תנסי " אמרה וחייכה אליי , חייכתי אליה חיוך מזויף . " היא גלגלה את ענייה וחייכה " תתארגנו עוד שעתיים יוצאים " , אמרה .
" את באה אודרי ? " צעקה אמי , " כן ! " צעקתי בחזרה , קמתי מין הכסא , הסתכלתי על חדרי בפעם האחרונה , שניים עשר שנה שגדלתי כאן , זה לא פשוט לעזוב , אך אין לי ברירה , יצאתי מין החדר סגרתי את הדלת טוב , וירדתי למטה אל המכונית , נכנסתי אליה " טוב שנזכרת " אמר מייק , השענתי את ראשי על החלון " ביי לונדון " מלמלתי לעצמי והתחלנו לנסוע , בחזרה אל ריברטון .
נכתב לפני 13 שנים
התעוררתי בבוקר מקרני השמש שדודתי ג'ני נתנה להן להתפרץ לחדרי , " בוקר טוב " אמרה שראתה שאני פוקחת את עיניי , " היי " אמרתי מתרוממת , רציתי לחייך אך לא יכולתי , היא מוסרת אותי היום , " לילי , אל תהיי עצובה " אמרה והתיישבה על ידי , " אני לא עצובה , אני מבינה , זה לטובת כולם " אמרתי , מצליחה לשחרר חיוך מזויף , היא נאנחה וחיבקה אותי , " את יודעת שאני תמיד יהיה איתך " אמרה וחיבקתי אותה בחזרה , " כן " אמרתי , היא התנתקה ממני וחייכה , " ארזתי לך כבר את המזוודות " אמרה , הסתכלתי הצידה וראיתי שתי מזוודות עומדות שם , מחכות על יד הדלת , המשכתי לחייך חיוך מזויף אליה " תודה " אמרתי , קמתי מן המיטה , " מה אני אלבש ? " שאלתי , " השארתי לך כמה בגדים כאן , את לא צריכה לקחת הכול " אמרה , הלכתי לארון , לקחתי טרנינג וקפוצ'ון שגדול עלי קצת , אני תמיד לובשת את החלוצות של אחי , רק ככה אני מרגישה קרובה אליו , " לילי , קניתי לך בגדים , את לא רוצה ללבוש אותם ? " שאלה דודה ג'ני , " לא , אני בסדר עם אלו " אמרתי וסגרתי את הארון , לקחתי את שתי המזוודות ויצאתי החוצה , ראיתי את שלושת הילדים של ג'ני יושבים מסביב לשולחן ואוכלים , " אמא , לאן לילי הולכת ? " שאל ג'ון , " לחופשה " אמרה ג'ני וליטפה את ראשו , הסתכלתי על ג'סטין שהסתכל עליי במבט של ' אני יודע לאן את הולכת ' , תמיד הוא יודע הכול , זה כאילו יש לו כוח מיוחד כזה שהוא מגלה הכול . הסתכלתי על ג'ייקוב , שג'ני קראה לו על שמו של אחי , שנאתי את הילד הקטן הזה , הם החליפו את אחי בו , אני זוכרת שהייתי צריכה לשמור עליו שג'ני לקחה את ג'ון וג'סטין לגן משחקים , הוא בכה , ואני נתתי לו לבכות , פשוט הסתכלתי עליו בוכה ונהניתי מכל דמעה שזלגה מעיניו , או צעקה קטנה שהוא צעק , קורא למישהו שיעזור לו . " לילי " אמרה דודה ג'ני , הסתכלתי עליה , הסתכלתי על ג'ון וג'סטין , התכופפתי לגובה שלהם " אל תדאגו , אני לא הולכת להרבה זמן " אמרתי , ושניהם חיבקו אותי , הרגשתי דמעות נופלות על לחיי , התנתקתי מהם , " אל תבכי " אמר ג'סטין , למרות שהוא רק בן שמונה , הוא הכי בוגר שם , הוא ניגב את דמעותיי עם היד הקטנה שלו , החזקתי בידו , חיבקתי אותו לבד , " תבטיח לי שתבוא לחפש אותי שתהיה גדול " לחשתי לו , " אני מבטיח לילי " לחש לי , התנתקתי ממנו , והתרוממתי בחזרה " את לא רוצה להיפרד מג'ייקוב ? " שאלה ג'ני , היא תמיד חשבה שאני הכי קשורה אליו , מפני שהיא קראה לו על שם אחי , הסתכלתי על עיניו הכחולות , " לא " אמרתי , לקחתי את מזוודה אחת , וג'סטין את השנייה , תמיד הייתי קשורה אליו והוא אליי , הגעתי למכונית של ג'ני , היא שמה את שתי המזוודות מאחורה , חיבקתי את ג'סטין חיבוק אחרון " ביי איש קטן " אמרתי לו , " ביי אישה גדולה " אמר לי , צחקתי , התנתקתי ממנו , נכנסתי למכונית ובהיתי במראה הצדדית , ג'ני נכנסה גם , " לילי " אמרה , וניתקה את מבטי מהמראה , " את תתני לי להיפגש איתו ? " שאלתי אותה , " כן " אמרה ונאנחה , חייכתי חיוך קטן , הפעם אמיתי , והתחלנו לנסוע לכיוון בית היתומים .



" את תיראי הוא לא נורא " אמרה דודה ג'ני שהגענו לבית היתומים , הייתה גדר גדולה בחוץ , ודרך הגדר ראיתי ילדים עומדים לפי הגובה , וזוג זקן עוקף אותם , השער נפתח לאט , והוציא קולות חריקה , אני מודה , פחדתי , האישה נראתה מפחידה , שערה הלבן , היה עטוף במטפחת שחורה , אך היה אפשר לראות שערות שברחו ממנו , היא לבשה חליפה שחורה , שהתאימה למידותיה הגדולות , לידה עמד איש זקן , הוא נראה ממורמר , שערותיו היו אפורות , יכולתי לנחש שהוא היה בעל שיער כהה , הוא לבש חליפה שחורה , כמו האישה שהייתה לצידו , אך מידותיו לא היו גדולות כמוה , הסתכלתי על כל הילדים , ספרתי אותם , הם חמישה עשר , ועכשיו שישה עשר , נכנסנו דרך השער , אני וג'ני " היי " אמרה ג'ני לאישה הזקנה ושלחה לה את ידה , האישה הסתכלה עלייה ועל ידה ולחצה אותה , " שלום , אני גברת ווילסון , וזה מר ווילסון " אמרה והציגה את האיש שהיה לצידה , שניחשתי שזה בעלה , " נעים להכיר " אמרה , " זאת ליליאנה " אמרה והציגה אותי , האישה הזקנה שלחה לי את ידה , פחדתי ממנה , היא גרמה לי אי נוחות , אבל מתוך נימוסים לחצתי את ידה , " מנומסת " אמרה וחייכה חיוך קטן " כן " אמרה דודה ג'ני , " טוב , את יכולה להשאיר אותה כאן , היא בידיים טובות " אמרה האישה הזקנה , " אני יודעת " מלמלה ג'ני , היא חיבקה אותי , " אני אדבר איתך , אל תעשי להם בעיות " אמרה , " בסדר דודה ג'ני " אמרתי וחיבקתי אותה , לא רציתי לעזוב אותה , אך היא התנתקה ממני , " רגע " אמרה , ופתחה את התיק שלה , " מה קרה ? " שאלתי , אך היא לא ענתה , היא חיפשה בתיק שלה משהו , ואז היא הוציאה שקית , היא נאנחה ופתחה אותה , " מה זה ? " שאלתי , " השרשת של אימך " אמרה וסגרה אותה על צווארי , זה היה תליון עשוי מזהב ובאמצע כתוב ' Safe And sound ' , " תשמרי עליו " אמרה ג'ני " הסתכלתי עליה , חייכתי וחיבקתי אותה , " תודה " אמרתי , והתנתקתי ממנה , " ביי " אמרה , " ביי " אמרתי וצפיתי בה הולכת , ועוברת את השער , היא הסתכלה עליי מהצד השני , ונופפה לי לשלום , ואז השער נסגר , נעמדתי במקום , בלי לזוז " בואי " אמרה האישה הזקנה , הסתובבתי והסתכלתי עליה , כל הילדים נכנסנו בשורה אל תוך הבית הגדול , שהיה צבוע בצבע ירוק , הבית היה צבעוני , הקירות מבפנים היו כתומים, היו ספות שהוצבו בפינת החדר , הייתה קומה למעלה , יכולתי לנחש שזאת הייתה קומת חדרי השינה של הילדים , כל הילדים עמדו בשורה , עמדתי מולם , על יד זוג הזקנים , כול הבנים היו לבושים במכנס מחויט חום , חולצה צהובה מכופתרת ועניבה , והבנות היו לבושות בחולצה צהובה לא מכופתרת , ובחצאית חומה גבוה , הסתכלתי עליהם , הם לא חייכו , לא זזו , הסתכלתי על הילדים הקטנים , שנראו מפוחדים " תציגי את עצמך " אמרה האישה הזקנה , הסתכלתי עליה , " קוראים לי ליליאנה שפרד " אמרתי " בת שש עשרה " אמרתי , " זהו ? " שאלה האישה , הסתכלתי עליה , " כן " אמרתי , " איפה הורייך ? " שאלה , יישרתי את מבטי קדימה אל הילדים , לא עניתי לה , שמעתי אותה מגחכת , " לפני כשנתיים הייתה שריפה בבייתי , וההורים שלי ואחי נהרגו בה " אמרתי , מרגישה איך עיניי מתמלאות בדמעות , " ואיך את לא מתת ? " שאל הילד הכי קטן שם , " ג'ייק ! " אמרה , וקפאתי , הסתכלתי על הילד ששאל את השאלה הזאת , " אני לא יודעת " אמרתי לו , " איך קראו לו ? " שאל , " זהו , אתה נכנס לעונש " אמרה האישה הזקנה והתקדמה אליו , " לא ! " עצרתי אותה , " זה בסדר " אמרתי , הסתכלתי על ג'ייק הקטן , עיניו היו ירוקות כמו שלו , ושערו היה חום , כמו שלו , " קראו לו ג'ייק " אמרתי , ודמעות נפלו מעיניי , הרגשתי איך כל עיניי הילדים נעוצות בי , " בואי , אני אראה לך את החדר של הבנות " אמרה , האישה הזקנה ומשכה אותי אל המדרגות .
נכתב לפני 13 שנים
" לילי ! " שמעתי את אחי צועק לי , " ג'ייק ! " צעקתי לו בחזרה , ניסיתי למצוא אותו בין כל העשן והאש , אך לא יכולתי , לא יכולתי לראות כלום , התחלתי להשתעל , שמעתי אותו צועק לי שוב ושוב , אך לא מצאתי אותו , נחנקתי מהעשן שנכנס לריאות שלי " לילי , איפה את ?! " שמעתי אותו צועק שוב , רציתי להגיע אליו אך נפלתי על הרצפה , " ג'ייק , אני כאן " ניסיתי לצעוק לו אך לא הצלחתי להגביר את קולי , מפני שלא היה לי כוח יותר , ואז לא שמעתי אותו יותר , הכול נהיה שחור .

" לילי " שמעתי , פתחתי את העיניים שלי וראיתי מעליי את דודתי ג'ני , הייתי במיטה שלי , התרוממתי למצב ישיבה , " שוב חלמת אה ? " שאלה וליטפה את ראשי , " איפה ג'ייק ? " שאלתי אותה , היא לא ענתה , היא הסתכלה עליי במבט מלא רחמים , וחיבקה אותי , " איפה הוא ? " שאלתי שוב " לילי , אני לא יכולה לעבור את זה כל לילה " אמרה והרגשתי טיפות מים נופלים על ראשי , " דודה ג'ני , למה את מתכוונת ? " שאלתי , " אני מעבירה אותך לבית יתומים " אמרה , " לא ! " צעקתי וניסיתי להתנתק ממנה , " אני מצטערת " אמרה בקול חנוק מדמעות , נאבקתי בה , ולבסוף הצלחתי להתנתק ממנה " איפה ג'ייק ?! " צעקתי עליה , " הוא מת לפני שנתיים לילי ! תפסיקי לשאול איפה הוא ! " צעקה , ודמעות זלגו מעיניה " הוא לא מת " אמרתי , " הוא חיי אני יודעת את זה ! " המשכתי את דבריי , אך היא המשיכה להסתכל עליי במבט מלא ברחמים , " דודה ג'ני , בבקשה אל תמסרי אותי לבית יתומים " אמרתי מתחננת , " אני מצטערת לילי " אמרה וליטפה את לחיי , " לכי לישון , מחר בבוקר תארזי את הדברים ונלך לבית היתומים , כבר דיברתי איתם " אמרה , הרגשתי דמעות זולגות מעיניי , " אל תבכי לילי , זה הדבר הכי נכון לעשות " אמרה וליטפה את זרועי , " הבטחת לאימא שלי שתשמרי עליי " אמרתי בקול חנוק מדמעות , היא חיבקה אותי , " אני יודעת , ואני ישמור עלייך מבית היתומים , אני לא יכולה כל לילה לבוא לחדר שלך , ולהרגיע אותך , זה פוגע גם בי וגם בילדים שלי " אמרה , הבנתי אותה , הילדים שלה גם סובלים מזה , כול לילה הם מתעוררים איתה " אני לא יעזוב אותך לילי , את תמיד תוכלי להתקשר אליי , ואני תמיד יהיה איתך , לכל מקום שתלכי " הוסיפה לדבריה , " עכשיו לכי לישון , מחר אני אעיר אותך מוקדם " אמרה וניגבה את דמעותיי , הנהנתי נכנסתי למיטה שלי וניסיתי להירדם , היא נתנה לי נשיקה בראש , יצאה מן החדר וסגרה את הדלת חלש , מאז התאונה כולם חושבים שהשתגעתי , כבר שנתיים שאני בלעדיהם , שאני גרה אצל דודתי ג'ני , אחותה של אימי , אף אחד לא מבין איך אני ניצלתי , וגם אני לא מבינה . אבל בתוכי אני יודעת שג'ייק חיי , אבל אף אחד לא מאמין לי , כולם חושבים שיש לי בעיות , שיש לי טראומות או רגשות אשמה מזה שאני ניצלתי והוא לא , אבל זה לא זה , שנינו ניצלנו , מי שהציל אותי על בטוח הציל גם אותו ...
נכתב לפני 13 שנים
הקוראים:
  • לפני 12 שנים ו-7 חודשים לואיזיאנה מנטש בת 26 מסוף העולם שמאלה, במגירת השירים
  • לפני 12 שנים ו-11 חודשים בת
  • לפני 13 שנים גאיה בת 26 מלינד
  • לפני 13 שנים אליז קולינס בת 30 מארץ-התמר-משמח-לב-אדם
  • לפני 13 שנים קורו בת 23 מעץ האגם הגדול באמצע שום מקום
  • לפני 13 שנים ג'ן בת 25 מבדיוק במקום ההוא
  • לפני 13 שנים טוטסי נודלס בת 26 ממבצר הבדולח האבוד
  • לפני 13 שנים אמברשי בת 26 מלינד
  • לפני 13 שנים אנג'ל בת 26
  • לפני 13 שנים מילים בת 26
  • לפני 13 שנים אנקה בת מקרית אתא
  • לפני 13 שנים אריאל בת 26 מ גבעת שמואל



©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ