•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
אין דיונים על ביקורות של אחרים
מדובר בספרות בריטית, יש המון משחקי מילים ומשפטים שלא נתפסים בעברית גם אם מסבירים לך אותם ('כמה דרכים על אדם ללכת של בוב דילן', למשל) אם לא אהבת את ההומור אני ממליצה לך להתרחק מהמשך הסידרה, וגם מעולם הדיסק. הארי פוטר הלהיב אותך? אולי תאהב את טובי לולנס. דווקא התבאסתי מפוטר, הסופרת האכילה אותי כפית והעלילה חוזרת על עצמה אחרי הספר הראשון באותו מבנה מלבד השניים האחרונים שהיו אפלים יותר. כמו במוזיקה לכל אחד יש טעם משלו ואתה לא צריך להסביר את עצמך.
מי שמגיע לדאגלאס אדאמס עם ציפיות שהוא יהיה הארי פוטר, פשוט ציפה לדבר הלא נכון. מדובר בסוגה שונה, סגנון שונה, רעיונות שונים, קהל יעד שונה, וכמובן הומור שונה. אין טעם להסביר את ההומור הרב, את הדיוק בפרטים , את סגירות המעגל שמגיעות לפעמים אחרי מאה או מאתיים עמודים, איך שום דבר אינו מקרי ואף פרט לא נשכח. אין טעם להסביר - כי מי שלא אהב, לא אהב וזהו (מי שאהב - מכור, ולא צריך להכביר מילים). אבל "מהות העולם שיצר" זה משהו שעל הקורא לבנות לעצמו במהלך הקריאה. אדאמס, שלא כמו רולינג, לא נוהג להאכיל את קוראיו (וגם לא את מאזיניו) בכפית. הבלגן הוא לא מקרי, וגם הבלבול הוא חלק מהותי מהעסק. אם יש לך כוח לנסות עוד דגימה - לך לספרי דירק ג'נטלי. הם קצת פחות כאוטיים.
