ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 באוקטובר, 2012
ע"י lidorit3
ע"י lidorit3
במסעי אחר קריאת הספרים הפולחניים והקלאסיים של העולם המודרני נתקלתי בסדרת הספרים הזאת, שבמובן מסויים היא ההארי פוטר של שנות השמונים.
ספר שתחילה יצא בתור תסכית רדיו קבוע וזכה להצלחה גדולה, לאחר מכן יצאו לאור חמישה ספרים (ועוד אחד שנכתב לאחר מותו של הסופר), וגם סרט שיצא בשנת 2005. כאמור, הפרנצ'ייז הזה סחף מיליונים לעולם בדיוני ומשונה ביותר. למעריצים המושבעים של הסדרה יש אפילו יום מסויים בשנה בו הם הולכים עם מגבת לכל מקום בשביל לכבד את הסדרה והסופר.
אולם, כשהתחלתי לקרוא את הספר התקשיתי להבין את המעמד לה זכתה הסדרה.
אין מילה יותר מתאימה לסדרה הזאת מהמילה 'משונה'.
אם נמשיך עם ההשוואות להארי פוטר, ג'יי קיי רולינס חשבה על כל פרט ופרט במהלך כתיבת הספרים שלה, ודאגה לכך שהקורא יהיה בקיא בכל פרט ומושג שקיים בעולם הבדיוני שיצרה. לעומת זאת, דוגלאס אדאמס לא ממש דאג להסביר את מהות העולם שיצר, או אפילו מה פירושם של המושגים שהמציא לעולם שלו, ככה יוצא שאתה קורא עמודים רבים מבלי להבין בכלל מה אתה קורא.
חוש הומור בהחלט יש לאדאמס, לפעמים הוא מופיע כבדיחות ולפעמים פשוט במשפטים מוזרים וחסרי כל הגיון.
לסיכום אגיד שקראתי רק את הספר הראשון בסדרה וגם זה הרגיש לי יותר מדי. לא אקרא את שאר הספרים בשביל אולי לקבל הסברים על כל המושגים והאירועים המוזרים שקוראים בספר הראשון, מפני שזה פשוט לא מושך אותי ולא מרגיש לי מעניין, וגם כך סביר להניח שזה רק הופך ונהיה הזוי יותר וחסר כל תכלית.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
lidorit3
(לפני 13 שנים)
תשובה
אני מסכים שבאנגלית סביר להניח שהספר יהיה הרבה יותר מובן ומהנה, עדיין קשה לי להגיד שהתחברתי לסגנון הכללי של הספר.
לא אמרתי שהארי פוטר הלהיב אותי, אבל לפחות הוא ספר שקל להתחבר אליו ולהבין אותו. ההשוואה של הארי פוטר למדריך הטרמפיסט לגלקסיה לא הייתה מכוונת לתוכן של הספרים, אלא להצלחה הגדולה של שנייהם כסדרות פנטזיה שגרמו למיליוני ילדים להתחיל לקרוא. אולי רוליג האכילה את קוראיה בכפית, אבל זה עדיף ממה שאדאמס עושה, וזה למעשה ההיפך, כלומר לא מסביר כלום וסתם ממציאים דברים הזויים שלא קשורים לכלום. שמעתי כמה אנשים מבוגרים שמתרעמים על כך שרוב הילדים שתשאל היום איזה ספר הוא האהוב עלייהם (או יותר נכון, איזה ספר הם קראו אי פעם מרצון), הם יענו הארי פוטר. משום מה הם רואים את זה כדבר שלילי, אני חושב שעדיף לקרוא כל ספר מאשר לראות טלויזיה כל היום או להיות בפייסבוק (גם אם זה הביוגרפיה של ילד בן 16 בשם ג'סטין ביבר. טוב בעצם לא, אבל זה עדיף על לשמוע את השירים שלו), ככה שאני לא מבין את הטענות האלה. אולי הבעיה היא שהילדים שקראו את הארי פוטר לא קראו עוד ספרים אחרים לאחר מכן, אבל עדיין, לפחות הם 'בזבזו' כמה שעות טובות על קריאה. |
|
|
דובה
(לפני 13 שנים)
המשפטים חסרי ההגיון ככלות הכל- תואמים לשפה האנגלית
מדובר בספרות בריטית, יש המון משחקי מילים ומשפטים שלא נתפסים בעברית גם אם מסבירים לך אותם ('כמה דרכים על אדם ללכת של בוב דילן', למשל)
אם לא אהבת את ההומור אני ממליצה לך להתרחק מהמשך הסידרה, וגם מעולם הדיסק. הארי פוטר הלהיב אותך? אולי תאהב את טובי לולנס. דווקא התבאסתי מפוטר, הסופרת האכילה אותי כפית והעלילה חוזרת על עצמה אחרי הספר הראשון באותו מבנה מלבד השניים האחרונים שהיו אפלים יותר. כמו במוזיקה לכל אחד יש טעם משלו ואתה לא צריך להסביר את עצמך. |
|
|
נצחיה
(לפני 13 שנים)
אני מסכימה עם עידו
מי שמגיע לדאגלאס אדאמס עם ציפיות שהוא יהיה הארי פוטר, פשוט ציפה לדבר הלא נכון. מדובר בסוגה שונה, סגנון שונה, רעיונות שונים, קהל יעד שונה, וכמובן הומור שונה.
אין טעם להסביר את ההומור הרב, את הדיוק בפרטים , את סגירות המעגל שמגיעות לפעמים אחרי מאה או מאתיים עמודים, איך שום דבר אינו מקרי ואף פרט לא נשכח. אין טעם להסביר - כי מי שלא אהב, לא אהב וזהו (מי שאהב - מכור, ולא צריך להכביר מילים). אבל "מהות העולם שיצר" זה משהו שעל הקורא לבנות לעצמו במהלך הקריאה. אדאמס, שלא כמו רולינג, לא נוהג להאכיל את קוראיו (וגם לא את מאזיניו) בכפית. הבלגן הוא לא מקרי, וגם הבלבול הוא חלק מהותי מהעסק. אם יש לך כוח לנסות עוד דגימה - לך לספרי דירק ג'נטלי. הם קצת פחות כאוטיים. |
|
|
עידו
(לפני 13 שנים)
ביקורת יפה
אבל אני לא מוצא שום קשר בין הסדרה הנ"ל להארי פוטר, הן מבחינת הסגנון, קהל היעד, הפופלריות וכן הלאה.. אין מה להשוות, הם שונים לגמרי
|
|
|
עידו
(לפני 13 שנים)
ביקורת יפה
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
