אילולא הייתי חוששת להשחית ספרים, הייתי מלווה את הקריאה בסימוני מארקר זרחניים. להאיר ולשנן כמה אמיתות והבחנות דקות כתער שהובאו בספר, כאלה שיעמדו במבחן הזמן. זה לא ממש ספר קריאה. זהו ספר פסיכולוגיה, הגות, הסטוריה. בעיקר, זהו ספר לאוהבים לקרוא ולכתוב בעצמם. נהניתי.

ספר סוחף, אבל יש לו כמה נקודות תורפה: 1. כפי שציינו כאן חלק מהקורים, קטעי הסקס ארוכים ומוגזמים ולכן גם באיזשהוא מקום מתחילים להיות משעממים. 2. הספר לוקה בחוסר אמינות. למשל: כיצד טטיאנה, שחיה עם בני משפחתה באותו החדר חוזרת ביום הולדתה עם 3 ספרים שנתן לה אלכסנדר ואיש לא שואל אותה על כך? 3. דיאלוגים מופרכים ומשעממים לפרקים, בעיקר בין טטיאנה לאלכסנדר. כאילו הסופרת ניסתה "להרים" את הרמה הכללית של הספר בעזרת דיאלוגים ערכיים, אבל זה לא כ"כ מצליח. הספר מאוד קריא, אבל יותר בסגנון הרומאנים למשרתות מאשר ספר איכותי. סה"כ ספר מהנה..

גילוי נאות: לא סיימתי את הספר גילוי נאות נוסף: שמחה שלא סיימתי אותו. יש הבדל בין תאורים קשים וסצינות קשות לעיכול (כמו אל יז'י קושינסקי למשל) שמשרתות מטרה מסויימת, לבין רוע לשם רוע. זעזוע לשם זעזוע. באתי את הספר במטרה למצוא זווית מעניינת על השואה או על הרוע הקיים באדם. במקום זאת מצאתי את עצמי קוראת ספר זוועות שגרם לי לביעותי שינה. הפסקתי לקרוא את הספר לאחר שהבנתי שהעלילה רק הופכת לגרועה ומזעזעת וקשה יותר. מקריאת הביקורות על הספר גם הבנתי מהו סוד הצלחתו וקסמו - הוא באת גורם לך להרגיש כאילו חיית בתקופת השואה. מהבחינה הזו זה ספר מטלטל. יחד עם זאת, זהו ספר שמעכיר ומזהם את הנפש. אין בו שום הנאת קריאה. בביקורות מסויימות קראתי סברה לקסמו של הספר וסיבה להצלחתו באירופה: הוא מאפשר לצעירים האירופאיים, שהשואה היא חור שחור בעברם, "לחיות" את השואה ולהתחבר אליה כפי שלא הצליחו מעולם. תמוהה בעיני המגאלומניות של הסופר, שהטריח את עצמו לכתוב מעל 900 עמודים, אך לא מצא לנכון להקדיש ולו עמוד אחד של קרדיטים למקורות מהם ינק את ספרו. בקצרה אומר, שזהו ספר מטריד, מכעיס ובוודאי שאינו מהנה או סוחף לקריאה ובטח שלא ראוי לכתרים שנקשרו סביבו. אכזבה.

גילוי נאות: לא סיימתי את הספר גילוי נאות נוסף: שמחה שלא סיימתי אותו. יש הבדל בין תאורים קשים וסצינות קשות לעיכול (כמו אל יז'י קושינסקי למשל) שמשרתות מטרה מסויימת, לבין רוע לשם רוע. זעזוע לשם זעזוע. באתי את הספר במטרה למצוא זווית מעניינת על השואה או על הרוע הקיים באדם. במקום זאת מצאתי את עצמי קוראת ספר זוועות שגרם לי לביעותי שינה. הפסקתי לקרוא את הספר לאחר שהבנתי שהעלילה רק הופכת לגרועה ומזעזעת וקשה יותר. מקריאת הביקורות על הספר גם הבנתי מהו סוד הצלחתו וקסמו - הוא באת גורם לך להרגיש כאילו חיית בתקופת השואה. מהבחינה הזו זה ספר מטלטל. יחד עם זאת, זהו ספר שמעכיר ומזהם את הנפש. אין בו שום הנאת קריאה. בביקורות מסויימות קראתי סברה לקסמו של הספר וסיבה להצלחתו באירופה: הוא מאפשר לצעירים האירופאיים, שהשואה היא חור שחור בעברם, "לחיות" את השואה ולהתחבר אליה כפי שלא הצליחו מעולם. תמוהה בעיני המגאלומניות של הסופר, שהטריח את עצמו לכתוב מעל 900 עמודים, אך לא מצא לנכון להקדיש ולו עמוד אחד של קרדיטים למקורות מהם ינק את ספרו. בקצרה אומר, שזהו ספר מטריד, מכעיס ובוודאי שאינו מהנה או סוחף לקריאה ובטח שלא ראוי לכתרים שנקשרו סביבו. אכזבה.

ספר מעולה!! אחד הטובים שקראתי. נכון שבעמודים הראשונים יש פירוט יתר של הדמויות, אבל זה משתלם בסוף. הבניה של הדמויות מאוד עמוקה, הסופר ממש משחק בקורא. גורם לו לאהוב את הדמות ולהזדהות איתה, אבל לאט לאט גורם לקורא להכיר צדדים אחרים בה ולהתנכר אליה. הספר אכן ארוך, הוא באמת כתוב בסגנון של דיקנס, אבל זה רק מוסיף ליופי שלו בעיני. אחד הספרים הטובים שקראתי מומלץ ביותר!

ספר מדהים!! מאוד הזכיר לי את הספר "קתדרלה ליד הים". מדובר בספר ישן יחסית (מ-1989) והגעתי אליו רק בזכות ההמלצות באתר. מדובר באפוס רחב יריעה המתרחש במאה ה-12. כל מילה נוספת מיותרת. פשוט ספר סוחף, מופת של רומן הסטורי. מתכננת עכשיו לקרוא את חלקו השני - עולם ללא קץ.