לי יניני•לפני 12 שניםאפשר לקבל קצת הרחבה על מה הספר... התקופה וכו.קשה להתרשם ממשפט אחד... על הביקורת של נת על הצעיף האדום מאת רם אורן
לי יניני•לפני 13 שניםמאכזב קצת הוא ממתין לי על המדף.... כאשר אקרא אחווה את דעתיעל הביקורת של נת על הנסיך מאת אורלי קראוס-ויינר
לממתוקה•לפני 13 שניםלא קראתי את הספראבל זו הביקרות הכי קולעת שקראתי עליו עד עכשיו. בהחלט אפשר קצת לשבור שגרה מספרי המופת, וקצת ארוטיקה לא תזיק :)על הביקורת של נת על חמישים גוונים של אפור מאת אריקה לאונרד ג'יימס
לממתוקה•לפני 13 שניםלא נעים להגידאבל גם אני לא אוהבת את הספרים של שולמית לפיד...על הביקורת של נת על טעות אנוש מאת שולמית לפיד
ג'יהאן•לפני 14 שניםקראתי את הספר וממליצה עליו.על הביקורת של נת על השועל של יום שני מאת שלומית אברמסון
להתחיל מחדשניקולס ספארקסספר מעולה, בין הטובים של ניקולס ספארקס מהרגע שהתחלתי ללקרוא לא הצלחתי להניח אותו מהיד. מתח, דרמה, סיפור אהבה. ספר קולח ליום שבת. ממליצה!!!
החיים שנועדו ליקריסטין הרמלספר מעולה קראתי אותו כמעט בלי לעצור גם רומן גם מתח. עם תובנות לגבי החיים שלנו ומה היה קורה אם משהו היה מתרחש אחרת מכניס גם קצת לעולם של אומנה וילדים עם צרכים מיוחדים. ממליצה בחום.
החיים שנועדו ליקריסטין הרמלספר מעולה קראתי אותו כמעט בלי לעצור גם רומן גם מתח. עם תובנות לגבי החיים שלנו ומה היה קורה אם משהו היה מתרחש אחרת מכניס גם קצת לעולם של אומנה וילדים עם צרכים מיוחדים. ממליצה בחום.
החיים שנועדו ליקריסטין הרמלספר מעולה קראתי אותו כמעט בלי לעצור גם רומן גם מתח. עם תובנות לגבי החיים שלנו ומה היה קורה אם משהו היה מתרחש אחרת מכניס גם קצת לעולם של אומנה וילדים עם צרכים מיוחדים. ממליצה בחום.
לא אשנאעזאלדין אבו-אלעישספר מעולה. ספר חובה לכל מי שגר בישראל, סיפורו הביוגרפי של רופא ערבי שלמרות כל הטרגדיות והקשיים שעבר ועדיין עובר, מגלה אופטימיות ורצון לשלום. ממליצה לקרוא את הספר בלי קשר לדעה פוליטית זו או אחרת. זה אינו סיפור נגד היהודים. ממליצה בחום.
גאולה מרצון יעל (תהלליה) פפרצריכים לקרוא את הספר רק כדי לנסות להבין איך דבר כזה קורה במדינה נאורה בשנות האלפיים ומתחת לאף של כולנו. גם אחרי שסיימתי את הספר לא הצלחתי להבין איך כל כך הרבה נשים נפלו בקסמו של הרודן הזה. טוב שהפרשה הסתיימה טנקווה שלא יהיו מקרים דומים בעתיד. שווה קריאה.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס0לפני שאכתוב מס' מילים על שמה שחשבתי לגבי הספר, אתייחס למס' דברים אשר נכתבו על הספר. הספר אינו ספר פורנו, למרות כמות המגעים המיניים ותאורם. הספר אינו רומן רומנטי כולו (פרקים 1-7, בהחלט כן). מישהי כתבה שמאד מצטערת שרכשה את הספר. את זה הייתי יכולה לומר על הרבה ספרים נוספים שרכשתי, או שרכשו אחרים. היו שהתלוננו על התרגום הרע של הספר - כדי להעביר את ביקורת על התרגום, יש לקרא אותו בשפת מקור ואז לקרא את התרגום. באם אינך ממש אוהב את הספר, למה לך לקרא אותו פעמיים? כדי לבדוק את רמת התרגום? אני חושבת שהספר הוא בהחלט תופעה. פרקים 1-7 כפי שכתבתי - רומן רומנטי (כל רגע עמדתי לזרוק את הספר מידי, אך בגלל ההד הפרסומי ובגלל שהבטחתי לחברה לדון בו, המשכתי ולא הצטערתי. הספר מתאר מערכת יחסים בין צעירה נאיבית, חסרת בטחן, בתולה בת 21, לבין בחור מתוסבך, אשר עבר התעללות פיזית ומינית, אשר גרמו לעיוותים באישיתו. לפחות שני קטעים בספר גרמו לי לבחילה. החזרות בספר וביטויים החוזרים על עצמם: אלילה פנימית, וחמישים גוונים של צבע, של דמות, של אני - התישו ועצבנו. הקצנה שבספר עצבנה. המיילים הילדותיים, התישו. היו קטעים בהם חשבתי שהמחברת לא יודעת על מה היא מדברת או שהיא פשוט טפשה (היא לא). ואם כל זאת, היו בו קטעים בהם יכולתי להתחבר לגמרי אל הגבורה של הספור ולהבינה. היו קטעים שמשכו וסקרנו לקרא הלאה. ובהחלט עוררו לחשוב קצת על אירוטיקה בחיי. הספר מספק הצצה לעולם הבי.די.אס. אם (חשתי שעברתי הרצאת מבוא בנושא). כך שיכולה לומר שלמדתי משהו בנושא זה כמו בנושא של מוזיקה קלסית. הספר אינו מופת ספרותית, אך יש בו רבדים. ובגלל ריבוי הרבדים הללו הרבה יכולים למצא בו משהו שידבר אליהם. חמישים גוונים של...כבר הזכרתי?
קרבת דםאברהם ורגיז0אומנם אני רק בעמוד 120 אבל כבר נראה לי שהספר חזק עמוק ומעניין, בהמשך אספר מה הלאה, אני מרותקת. קראתי כבר למעלה מחצי הספר, העלילה מורכבת עם ההסטוריה, הספר מרתק למרות שהוא לא ספר מתח. ללמוד הסטוריה דרך ספרים לקריאה זו שיטה נהדרת ומהנה. בסוף הספר אתן את התרשמותי המלאה.סיממתי את הספר כבר מזמן וקראתי אחריו הרבה ספרים אבל אני לא מצליחה לשכוח את הספר שהוא פשוט משהו מיוחד שלא יוצא מהראש, לא להחמיץ.
ילדה מיותרתקרול טופולסקי0איזה רוע נוטף מהספר,בזמן הקראיה נדמה לי שכל האכזריות שבעולם נמצאים בספר הנ"ל. סמנסה נולדה ממש ממש בהריון בלתי רצוי,לברנדן ושרלין,שחוץ מאשר לאהוב את עצמן ואת אחד את השני לא סבלו אף אחד שיופיע בסביבתם. הילדה הייתה בשבילהם לא רצויה,נתנו לה את המינימום. בגיל שנתיים החליטו הוריה,לבנות לה סוג של חדר ארגז לתת לה אוכל שלוש פעמים ביום ושתשרוד לבדה!!!!!! השכנה בבית ליידם מרגישה שמשהו לא נורמלי בגידול הילדה ומחליטה להודיע לשירות הרווחה. וכשמגיעה עובדת הסוציאלית לביתם,הם מרגישים מאויימים ונוטשים את הילדה בבית ונוסעים לחיות במקום אחר. וכך מגלים השוטרים את סמנטה בת השלוש,גופה רקובה בחדרה הארגז. אומנם קראתי את הספר עד הסוף אבל ממש ממש הזדעזעתי ממנו.
