ספר מושלם! בהתחלה טיפה היה קשה לי להיכנס לתוכו, אבל ברגע שזה קרה, לא הצלחתי להוריד אותו מהיד וסיימתי אותו ביום אחד! לקח לי זמן להצליח להשתחרר ממנו, גם הכתיבה, גם הדמויות וגם העלילה. מופלא! מחכה בקוצר רוח לספר הבא של ורגיז שאמור לצאת לאור בארץ בחודשים הקרובים!

בבית חולים באדיס אבבה נולדים תאומים זהים. מריון ושיווה. אמם, אחות - נזירה ממוצא הודי, מתה בלידה, ואביהם, רופא מנתח, ממוצא בריטי, נעלם ברגע שהבין שהאם מתה. התאומים מאומצים ע"י זוג רופאים, ממוצא הודי, ואיתם גדלה גם בתה של מנהלת משק הבית שלהם, אישה אתיופית - אריתראית. לשלושת הילדים מתוכנן עתיד די זהה: ללמוד רפואה, וההורים המאמצים לא חוסכים דבר בחינוך הילדים.
אלא שתוכניות לחוד וגורל לחוד. מנגיסטו, צמא הדם, עולה לשלטון באתיופיה, וכל מי שרק נחשב למתנגד לו מוצא להורג. במצב שנוצר מוכרח מריון, שברשותו כבר תעודה של רופא, לברוח אל מחוץ לגבולות המדינה, והוא נוחת בארצות הברית, שם כבר סודר עבורו מקום להתמחות בבית חולים.
כאן מגלה מריון שאמנם בית החולים שהוא נמצא בו משוכלל הרבה יותר מזה שבאדיס אבבה, אבל למעשה זה בית חולים עני, שכדי לשרוד מרכז אצלו מתמחים מהעולם השלישי. דבר אחד הפתיע מאוד את מריון: איך זה שבית החולים השקיע במנחת מסוקים על הגג ולא בפיתוח המחלקות? והתשובה: את מנחת המסוקים הזה תרמו בתי החולים העשירים, כי בבית החולים 'שלנו' אפשר לקצור הכי הרבה אברים, כי לכאן מגיעים הצעירים הירויים מהשכונות הסמוכות. וכשלוקחים אברים צריך להגיע איתם מהר לבית החולים המשוכלל.
ובכל זאת, גם בבית חולים זה יש רופאים מוכשרים, בעיקר כאלה שהממסד הלבן לא אהב, וכשמגיע מומחה להשתלות ורואה את מה שקורה, הוא מחליט לפעול אחרת. עוד ועוד גורמים מתערבים לטובת בית החולים הזה, וגם הגורל, כך שבסופו של דבר הוא הולך ומשתכלל.

זה ספר לא קל. לא לחינם ציינתי בהתחלה את מוצא ההורים. הספר הזה מספר על גזענות מכל מיני כיוונים וצדדים. ויש בו גם קטעים רפואיים רבים. קטעים שמתארים ניתוחים וטיפולים. תיאורים מפורטים למכביר שלטעמי היו יותר מדי ולא הוסיפו כלום. ומכאן שהספר לא מומלץ לכל אחד. בטח שלא לאלה שמתעלפים למראה של דם. אבל למי שמתכנן ללמוד רפואה - אני בטוחה שזה ספר חובה.

פרטים רבים מידי, לא הצלחתי לצלוח

שנים שהוא מביט בי, לא מוותר, כל פעם מחדש מנסה.
אני משפילה את עיניי כל פעם כשאני חולפת על פניו.
די, מה הוא לא מבין? הוא עב כרס, צבעו לא נראה לי, אפילו קודר למדי, וחוץ מזה אף אחד לא אמר עליו דברים טובים.
עזבי, חברים אמרו לי, כבר הכרת כמוהו, טוב לא ייצא.
חלפתי שוב על פניו, הבטתי, הושטתי את ידי אליו, ליטוף קטן רק כדי לדעת מה אני מרגישה כלפיו,
ומבלי לחשוב פעמיים שלפתי אותו מהמדף והתחלתי לקרוא, כלומר נשאבתי לתוכו.

מריון ושיווה תאומים זהים, נולדים באתיופיה לאחות נזירה שמתה בלידתם.
התאומים נעזבים ברגע הלידה ע"י אביהם הרופא שמקבל רגליים קרות בורח ונעלם.
הם מאומצים ע"י זוג רופאים הודים המגדלים אותם בחום, אהבה ומנווטים את גורלם.
הסיפור מסופר בגוף ראשון ע"י התאום מריון מרגע היכרות הוריו, לידתם, גדילתם ובגרותם, וכל זאת מזווית עיניו עם הפרשנות והלבטים שלו.
משבר קשה בין התאומים גורם לפרידה נפשית ביניהם, ולאחר תהפוכות בשלטון גם לפרידתם הפיזי. כל אחד מהם בוחר את מסלול חייו ותחום הרפואה שלו.
שיקול דעת שגוי של אחד מהאחים מפיל אסון על האחר. האם ההחלטה כיצד לטפל באסון זה שקולה ונכונה? או ששיקול זה מוטעה ועלול להפוך אסון זה לטראגי?

לפעמיים בחיים אנו נתקלים במכשול שאין לו פתרון מדויק וידוע, ואין אנו יודעים מה יהיו ההשלכות אם נפעל כך או אחרת, החוכמה שלנו או הכישלון מאומת רק בדיעבד.
במהלך קריאת הספר הודאתי בפני עצמי שיש דפים מיותרים שנכתבו, אך דעה זו נשכחה כשסיימתי את קריאת הספר.

הסיפור נכתב ע"י אברהם ורגיז שנולד באתיופיה , רופא מנתח.
אברהם הצליח לתת לנו טעימה בנושא היסטורית אתיופיה , תקופת הטרור ,התהפוכות בשלטון, תיאורים ומהלכים רפואיים רבים שנכתבו בצורה מקצועית ומעניינת, התלבטויות מקצועיות וגורליות לרופא כשחיי אדם בידיו.

הספר כובש ומרגש, אהבתי עד מאוד (וכאבתי) את סופו שבעצם סוגר מעגל.
אימצתי לעצמי משפט שליווה אותי גם בסיום קריאת הספר : "לחיות אך ורק כאן ועכשיו, להביט קדימה לעולם לא אל העבר" , ובנימה אופטימית זו ממליצה בחום על קריאת הספר.
קארן

סאגה משפחתית מרתקת. מריון ושיווה סטון, תאומים שאמם (אחות - נזירה הודית) מתה בלידתם
ואביהם (מנתח בריטי) נטש אותם שעות אחר - כך,
הם גדלים בביתם של צמד רופאים הודים בבית-חולים של המיסיון באדיס אבבה, אתיופיה.
רופאים ואחיות שלמדו בהודו מתנדבים לעבוד בבית חולים באתיופיה בשנות החמישים.
התאומים גדלים ומתבגרים בצל חדרי הניתוח, צופים במקרים רפואיים מדי יום והופכים לרופאים בבגרותם.
אהבתם המשותפת לגנט, חברת ילדותם, מפרידה ביניהם, אך מפגישה ביניהם שוב, בתרחיש לא ייאמן.
תהפוכות פוליטיות העוברות על אתיופיה מאלצות את אחד האחים לברוח לארה"ב
והוא כבר בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת אדיס אבבה.
שם, בארה"ב הוא עובר סטאז' בבי"ח ציבורי, שלקוחותיו עניים, נפגעי קרבות כנופיות רחוב, שיכורים, חולי מין...
הספר מעלה נושאים כאובים כמו נישואי ילדות ומילת בנות, ביבשת אפריקה.... מזעזע.
הספר מעניין, אך לקח לי זמן רב מידיי לסיימו כי הקצב איטי והתיאורים של כל אירוע, הם ארוכים ומפורטים..,
אך זה משתנה בשליש האחרון של הספר, הקצב הופך למהיר והסיפור מעניין ביותר.
מומלץ במיוחד עכשיו כשנושא יוצאי אתיופיה בכותרות, הספר שופך אור על החיים באתיופיה.
הספר מומלץ גם למי שמתעניין בנושאים רפואיים.

ספר שלקח לי המון זמן לסיימו ולא בגלל גודלו, מעל 600 עמודים.
הספר בסך הכל היה בסדר. קריא, לעתים מעניין.
החיים באתיופיה. הספור עצמו. חלק מהמידע הרפואי (רופא כתב את הספר)- היו מעניינים.
אם זאת היו בעיני לא מעט פגמים:
גבורים לא משכנעים, לא גורמים להזדהות.
תאורים רפואיים רבים מדי, משעממים.
חלק מהדברים מרומזים ולא ממש ברורים (אז ממי נכנסה הנזירה להריון? היו רגעים
שחשבתי שמרוח הקודש)
התחושה היתה שהדבר שהכי חסר בספר - נשמה!
הספר מספר על דברים קשים ומזעזעים, אתה קורא ונותר אדיש.
משהו בכתיבה לא עובר, לא נוגע, וחבל.

ייחודו של הספר הוא בכמה היבטים.
הראשון שבהם הינו בכך שהוא מביא אלינו נגיעות מתרבות הקרובה אלינו פיזית (אתיופיה) אך רחוקה מתרבותנו שלנו כרחוק מזרח ממערב.
השני הוא בכך שהספר מתאר בגוף ראשון כבר החל מרגע הלידה, מפיו של אחד מהם, את סיפורם של שני תאומים שנולדו מחוברים בראשם בשרוול עור שנותק בתוך לידתם בניתוח קיסרי, לידה שהמיתה את אימם וגרמה לנטישתם על ידי אביהם.
השלישי, והוא שעושה את הספר למיוחד במינו, הוא השילוב בין קורותיהם של האחים, התרבות בה גדלו, הארועים ההסטוריים שחלו בסביבתם ונתנו לסיפור נופך של ריאליות, ועל כל אלה, התפתחות העלילה עד לסיומה תוך כדי התרחשותם של תעתועי גורל.
לסיכום: סיפור מעניין המומלץ בכל לב לקריאה.
אוסיף גם: ראיתי את הביקורות השליליות על הספר. נראה לי שביקורת על ספר שאינו מגיע לכדי גמר קריאתו, אינה בקורת
של ממש, אלא יכולה לשמש לכל היותר כהמלצה, כך יש לתאר אותה וכך יש גם להתייחס אליה.

ספר טוב על רופאים ורפואה, תאומים וה"תאומיות" כתופעה מיוחדת, חיי רופאים במדינות העולם השלישי ובסוף מידרג רפואי בעולם המודרני.
יש בו עוד היבטים כמו היכולת להתגבר על חרדות והתוצאות של אי התגברות עליהם.
הסיפור : בבית חולים באתיופיה בתקופת היילי סילאסי ואחריו הרודן מניגיסטו, מתנהל בית חולים לאוכלוסיה האתיופית.
המנהלים הם רופאים שנקבצו ממקומות שונים, אנגליה - דר סטון,אחות - נזירה מקוצ'ין ועוד.
לנזירה נולדים תאומים, האם מתה בלידתה את תאומיה והאב בורח ונהיה מנתח השתלות מפורסם.
כדאי לקרוא את הקורות לנפשות הפועלות, הסיפור קולח לא שמלצי, כתוב יפה.
תופעת התאומיות מוכרת לי מהבית ( יש לי תאומים), ואין הוא מגזים כהוא זה.
החיים במשפחת רופאים מראה כיצד הדיסיפלינה מפעפעת לתוך המשפחה. לכן אין להתפלא כי גם הדור הבא בוחר במקצוע הרפואה.במיוחד במדינה כמו אתיופיה שבה הילד יכול להיות מעורב מגיל צעיר בטיפולים הרפואיים.
יש בו גם הומור של רופאים כמו (ע 357), איך קוראים למשתמש במישגל נסוג? - אבא.
או מהו הטיפול שניתן דרך האוזן לחולה מבוהל? - מילות עידוד.
בספר מתוארים גם השיקולים במתן תרופות. במיוחד במצבים מורכבים, והם לא אוטומטיים ולא פשוטים.
ברקיצור שווה קריאה.

בקיטשקוש כזה מזמן לא נתקלתי, ועוד אחד שמשתרע על מאות עמודים. למרות שזנחתי על ההתחלה, הספקתי לספוג המון ידע מפורט על אנטומיה, רפואה ותרופות. ניתוח קיסרי מישהו?