“שנים שהוא מביט בי, לא מוותר, כל פעם מחדש מנסה. אני משפילה את עיניי כל פעם כשאני חולפת על פניו. די, מה הוא לא מבין? הוא עב כרס, צבעו לא נראה לי, אפילו קודר למדי, וחוץ מזה אף אחד לא אמר עליו דברים טובים. עזבי, חברים אמרו לי, כבר הכרת כמוהו, טוב לא ייצא. חלפתי שוב על פניו, הבטתי, הושטתי את ידי אליו, ליטוף קטן רק כדי לדעת מה אני מרגישה כלפיו, ומבלי לחשוב פעמיים שלפתי אותו מהמדף והתחלתי לקרוא, כלו”

“בבית חולים באדיס אבבה נולדים תאומים זהים. מריון ושיווה. אמם, אחות - נזירה ממוצא הודי, מתה בלידה, ואביהם, רופא מנתח, ממוצא בריטי, נעלם ברגע שהבין שהאם מתה. התאומים מאומצים ע"י זוג רופאים, ממוצא הודי, ואיתם גדלה גם בתה של מנהלת משק הבית שלהם, אישה אתיופית - אריתראית. לשלושת הילדים מתוכנן עתיד די זהה: ללמוד רפואה, וההורים המאמצים לא חוסכים דבר בחינוך הילדים. אלא שתוכניות לחוד וגורל לחוד. מנגיסטו, צמ”

“סאגה משפחתית מרתקת. מריון ושיווה סטון, תאומים שאמם (אחות - נזירה הודית) מתה בלידתם ואביהם (מנתח בריטי) נטש אותם שעות אחר - כך, הם גדלים בביתם של צמד רופאים הודים בבית-חולים של המיסיון באדיס אבבה, אתיופיה. רופאים ואחיות שלמדו בהודו מתנדבים לעבוד בבית חולים באתיופיה בשנות החמישים. התאומים גדלים ומתבגרים בצל חדרי הניתוח, צופים במקרים רפואיים מדי יום והופכים לרופאים בבגרותם. אהבתם המשותפת לגנ”

“ספר שלקח לי המון זמן לסיימו ולא בגלל גודלו, מעל 600 עמודים. הספר בסך הכל היה בסדר. קריא, לעתים מעניין. החיים באתיופיה. הספור עצמו. חלק מהמידע הרפואי (רופא כתב את הספר)- היו מעניינים. אם זאת היו בעיני לא מעט פגמים: גבורים לא משכנעים, לא גורמים להזדהות. תאורים רפואיים רבים מדי, משעממים. חלק מהדברים מרומזים ולא ממש ברורים (אז ממי נכנסה הנזירה להריון? היו רגעים שחשבתי שמרוח הקודש) התחושה היתה”

“שנים שהוא מביט בי, לא מוותר, כל פעם מחדש מנסה. אני משפילה את עיניי כל פעם כשאני חולפת על פניו. די, מה הוא לא מבין? הוא עב כרס, צבעו לא נראה לי, אפילו קודר למדי, וחוץ מזה אף אחד לא אמר עליו דברים טובים. עזבי, חברים אמרו לי, כבר הכרת כמוהו, טוב לא ייצא. חלפתי שוב על פניו, הבטתי, הושטתי את ידי אליו, ליטוף קטן רק כדי לדעת מה אני מרגישה כלפיו, ומבלי לחשוב פעמיים שלפתי אותו מהמדף והתחלתי לקרוא, כלו”

“בבית חולים באדיס אבבה נולדים תאומים זהים. מריון ושיווה. אמם, אחות - נזירה ממוצא הודי, מתה בלידה, ואביהם, רופא מנתח, ממוצא בריטי, נעלם ברגע שהבין שהאם מתה. התאומים מאומצים ע"י זוג רופאים, ממוצא הודי, ואיתם גדלה גם בתה של מנהלת משק הבית שלהם, אישה אתיופית - אריתראית. לשלושת הילדים מתוכנן עתיד די זהה: ללמוד רפואה, וההורים המאמצים לא חוסכים דבר בחינוך הילדים. אלא שתוכניות לחוד וגורל לחוד. מנגיסטו, צמ”

“סאגה משפחתית מרתקת. מריון ושיווה סטון, תאומים שאמם (אחות - נזירה הודית) מתה בלידתם ואביהם (מנתח בריטי) נטש אותם שעות אחר - כך, הם גדלים בביתם של צמד רופאים הודים בבית-חולים של המיסיון באדיס אבבה, אתיופיה. רופאים ואחיות שלמדו בהודו מתנדבים לעבוד בבית חולים באתיופיה בשנות החמישים. התאומים גדלים ומתבגרים בצל חדרי הניתוח, צופים במקרים רפואיים מדי יום והופכים לרופאים בבגרותם. אהבתם המשותפת לגנ”

“ספר שלקח לי המון זמן לסיימו ולא בגלל גודלו, מעל 600 עמודים. הספר בסך הכל היה בסדר. קריא, לעתים מעניין. החיים באתיופיה. הספור עצמו. חלק מהמידע הרפואי (רופא כתב את הספר)- היו מעניינים. אם זאת היו בעיני לא מעט פגמים: גבורים לא משכנעים, לא גורמים להזדהות. תאורים רפואיים רבים מדי, משעממים. חלק מהדברים מרומזים ולא ממש ברורים (אז ממי נכנסה הנזירה להריון? היו רגעים שחשבתי שמרוח הקודש) התחושה היתה”