במוצאי יום הכיפורים כשהלב מלא על גדותיו, אני רוצה לכתוב כמה מילים. מי שמפחד מהדתה שיברח לסקירה הבאה. הדתה אין פה.
אם ישלחו אותי לאי בודד עם ספר אחד, אקח את ספר התנ"ך עם מפרשים, אבל אבקש לקחת גם את המחזור ליום הכיפורים ולו בגלל הפיוט המרגש והקורע לב שאעתיק לכאן.
הפיוט עוסק בעשרת הרוגי מלכות שנרצחו על ידי הרומאים בשנים שונות, רובם על ידי אדריאנוס.
וביום הכיפורים הזה, כשהשנה שעברה הביאה עלינו לא עשרה הרוגי מלכות, אלא אלף שש מאות ויותר הרוגי מלכות, כשאנחנו מתפללים ומקווים ומייחלים, נאחל כי השנה יחזרו החטופים אל ליבם הקרוע של משפחותיהם, וגופות הנרצחים לקבר ישראל כדי שיהיה היכן להתאבל, והחיילים ישובו בשלום אל משפחותיהם והמפונים ישובו אל ביתם.

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה
כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה
כִּי בִימֵי קֵיסַר לֹא עָלְתָה אֲרוּכָה
לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה

בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת
וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת
וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחִשֵׁב מְזִמַּת
וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

גָּבַהּ לֵב בְּלִיַּעַל עוֹבֵד אֱלִילִים
וְצִוָּה לְמַלְּאוֹת פְּלָטֵירוֹ נְעָלִים
וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים
מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים

דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ
וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ
כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ
כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ
הֵם כְּעָנוּ לוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא
נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ
לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ
וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ

וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם
כִּי מִימֵיהֶם לֹא נִמְצָא כָּכֶם
וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם
וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵיכֶם
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים
עַד שֶׁנֵּדַע אִם נִגְזַר הַדָּבָר מִמְּרוֹמִים
אִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים
נִסְבֹּל בִּגְזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים

חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻלָּמוֹ
עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל נָתְנוּ עֵינֵימוֹ
לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימוֹ
לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹהֵימוֹ
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים
]וְעָלָה לַמָּרוֹם] וְשָׁאַל מֵאֵת [הָאִישׁ] לְבוּשׁ הַבַּדִּים
וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים
כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים

יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל
וְצִוָּה בְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכֹחַ וְלָאֵל
וּשְׁנַיִם [מֵהֶם] הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל [נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל[
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

כְּרוֹת רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה הִרְבָּה מֶנּוּ לִבְעוֹן
וְנָם הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת מְשָׁרֵת דָר מָעוֹן
לְהַפִּיל גּוֹרָלוֹת צִוָּה צִפְעוֹן
וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן

לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ מִהֵר כְּשׁוֹר פָּר
[וּכְשֶׁנֶּחְתַּךְ ראשׁוֹ נְטָלוֹ] וְצָרַח עָלָיו בְּקוֹל מַר כַּשּׁוֹפָר
אֵי הַלָּשׁוֹן הַמְּמַהֶרֶת לְהוֹרוֹת אִמְרֵי שְׁפָר
[בַּעֲוֹנוֹת] אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

מַה מְּאֹד בָּכָה עָלָיו בַּחֲרָדָה
בַּת בְּלִיַּעַל לְקוֹל בְּכִיָּתוֹ עָמְדָה
תֹּאַר יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָמְדָה
וְשָׁאֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ חַיָּתוֹ לְהַעֲמִידָה

נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ
לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ
וְלֹא עִכֵּב דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ
[וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין] וְצָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה
זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה
אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא
וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה

עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם
אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהְפֹּךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם
לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם
גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דָת יוֹמָיִם
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

פְּקִידִים נֶהֶרְגוּ מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת
מְלֵאֵי מִצְוֹת כְּרִמּוֹן וּכְזָוִיּוֹת
וְהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת
וְסָרְקוּ בְשָׂרו בְּמַסְרְקוֹת פִּיפִיּוֹת

צִוָּה לְהוֹצִיא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן מִבֵּית אוּלָמוֹ
וּבַחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת שָׂרְפוּ גָלְמוֹ
וּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר שָׂמוּ עַל לִבּוֹ לְעַכֵּב עַצְמוֹ
וּכְשֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִיַּד נִשְׂרַף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

קוֹנְנוּ קְדוֹשִׁים עַם לֹא אַלְמָן
כִּי עַל דָּבָר מוּעָט נֶהֶרְגוּ וְנִשְׁפַּךְ דָּמָן
לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם מָסְרוּ עַצְמָן
בַּהֲרִיגַת רַבִּי חוּצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן

רְעָדָה תֹאחֵז כֹּל שׁוֹמֵעַ שִׁמּוּעַ
וְתִזַּל כֹּל עַיִן דִּמּוּעַ
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל כָּל שַׁעֲשׁוּעַ
בַּהֲרִיגַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

שִׁחֲתוּנִי צוֹרְרַי וּמְעַנַּי
וּמִלְאוּ כְרֵסָם מֵעֲדָנַי
וְהִשְׁקוּנִי מֵי רוֹשׁ וְלַעֲנַי
בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָי

תָּקְפוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לְהָפֵר
וּמֵאֲנוּ לָקַחַת הוֹן וָכֹפֶר
כִּי אִם נְפָשׁוֹת הַהוֹגוֹת אִמְרֵי שֶׁפֶר
כְּמו רַבִּי יְשֵׁבָב הַסּוֹפֵר
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

יִחֲתוּנוּ בְּנֵי עֲדִינָה הַשּׁוֹמֵמָה
הֵרֵעוּ לָנוּ מִכָּל מַלְכֵי אֲדָמָה
וְהָרְגוּ מֶנּוּ כַּמָּה וְכַמָּה
בַּהֲרִיגַת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן דָּמָה

דִּבַּרְתָּ בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה
הֵן עַתָּה קַשׁ אוּרָם כָּבָה
חַי זְעֹךְ קוֹמָתָם בְּבִעוּר יוֹם הַבָּא
כִּי הֵמָּה הִסְכִּימוּ לַהֲרֹג עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עִם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא
חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ

זֹאת קְרָאַתְנוּ וְסִפַּרְנוּ בְּשִׁנּוּן
וְשָׁפַכְנוּ לֵב שָׁפוּל וְאָנוּן
מִמָּרוֹם הַסְכֵּת תַּחֲנוּן
ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן

חַנּוּן הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים
תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים וְתַמְצִית דָּמִים
תִּרְאֶה בְּפַרְגּוֹדָךְ וְהַעֲבֵר כְּתָמִים
אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים

ואנחנו זקוקים לרחמים גדולים.

לעניין הספר:
סתירות.
לעניין הביקורת שלי:
סתירות, סטירות וסאטירה.
מצד אחד:
לכבד אותך
"תן לי לכבד את גורלך
הכר בו הודה בו
התפרנס ממנו
עשה ממנו אומנות
קח אותו בידיים
ולוש אותו לפי
דמותך
היה אלוהים בגנך
תן לי לכבד אותך.
את האיכות המיוחדת
של הווייתך תן לי לחוש
לראות
להרכין את ראשי
בפני אותה מהות
שהיא חידת עצמך
וגם פתרונה"
מצד שני, יש לה שירים שיורדים יותר ויותר למטה,
עד ההפך הקיצוני הגמור מכבוד, כמו "תפילין"..
ויותר נמוך ובוטה עד שקשה לי, באופן אישי להכיל.
משוררת עם מזג, סיפור חיים ומוות לא פשוטים.
היא נפטרה בגיל 41 מסרטן השד.
אישיות מורכבת.
אני מוצאת שבכתיבה שלה היא מביעה לעתים היעדר יציבות נפשית
והיבטים מיניים שלא נתפסים כבריאים לתפיסתי.
היא מלאת סתירות ונעה בין עומק לרדידות מציקה וצורמת.
אני לא אמליץ ולא לא אמליץ.
השימוש על אחריות המשתמש, ורצוי מגיל 21 ומעלה. לדעתי.

קטע סאטירי לסיום, מתוך "היהודים באים" (אזהרת תוכן):

בערך בשנת 400 לפנה"ס כתב אפלטון את "המשתה", תיאור של סימפוזיון (מילולית!) בו מתחקים שבעה דוברים שונים אחר המשמעות של הארוס. הגיבור האמיתי שם הוא סוקרטס, שתשומת הלב ממוקדת בו עוד מההתחלה, ושהניתוח שלו את הארוס משאיר אבק לכל האחרים.
אז מה זאת אהבה?
בגדול, הדוברים השונים מנסים להבחין בין רמות אהבה שונות לפי הזיקה (הדו כיוונית) לאמות מוסר, התעלות נפש, אזרחות טובה וכו'.
המושג "אהבה אפלטונית" כאהבה ללא מיניות לא מדויק כאן. המיניות לא מדוכאת, ומצד שני משמשת כמדרגת ביניים להתבוננות גבוהה ב"יופי לכשעצמו", כשבאמצע יש מדרגות ביניים נוספות, בהן הכרה ביופי של תכונות נפש ושל רעיונות תוך הבנה שאתה כמתבונן חסר את היופי הזה (אחרת לא היית מחפש אותו), והרחבת מעגל היופי מהמוקד של האדם מושא האהבה אל כל העולם בערך.
התכלית של הארוס לפי סוקרטס היא הולדה והיטמעות באינסוף. ההולדה ברמה הגבוהה ביותר, לפי החברה' שם ביוון העתיקה, היא של רעיונות ויצירות, ולא של תינוקות, שזה מסתדר עם המנהג המפוקפק (שמוסבר היטב במבוא) של גברים לחנוך זה את זה בתפקידי אוהב ואהוב. קצת קשה לקרוא על מציאות אגבית של יחסים חד מיניים עם נערים קטינים בלי לזוז בחוסר נוחות על הכסא. יחסים עם נשים נתפסו כשווים פחות, בגלל שהעולם האינטלקטואלי היה עולם גברי, ולכן, לשיטתם, אם יש לך בעיה להוליד יצירות ורעיונות, אז אל תיפול רוחך: יש לך הזדמנות להיטמע באינסוף דרך הולדת תינוקות.
התרגום של מרגלית פינקלברג זורם וטוב לדעתי, והמבוא תורם. שני המאמרים בסוף מעניינים ותורמים גם הם (של צחי זמיר ושל ורד לב כנען וחגי כנען).