מסע אל אס די העלת תחילה את "מסע אל אס די" בנוגע ליישוב סתירות.
לעניין המאמר:
שמתי את "ההתנגחויות והחוצצים" שלו בצד.
זה שלו.
הדברים אותם בחרתי לקחת לעצמי מתוך כל מה שהביא היו ניתוחי היצירות והקבלתן, מוקדמות מול מאוחרות.
היא הייתה אישה משוחררת וכו', בזמן שהיא בחרה להיות כזו, או שהיא הניחה לזה לבחור בה.
לעת סוף, היא מודה שבזמן האמור, היה עליה להניח את המציאות בצד, להתמסר ולתת "לחוויה" להשתלט עליה וזאת כדי שתוכל להביע באותנטיות חלקים מסוימים הנוכחים אולי בכל אחד מאתנו במידה זו או אחרת.
כאלו אשר אנחנו לא מעזים להזדהות לתוכם.
ובזמן אחר, היא בחרה להיות אחרת ושם היא מודה באמצעות יצירותיה שהלכה רחוק מדי.
מתוך דבריו של המחבר המתבסס על כתיבתה:
סעיף 7: "...הטלה ייטול את מקומכם, את חלקכם בעולם. הוא ידבר מגרונכם. והתהליך עלול להיות בלתי הפיך...ואם תחיו בעבור משהו או מישהו אחר, אפילו בכאילו, אפילו בשביל הספרות, אתם תאבדו את עצמכם לדעת, אתם לא תחיו עוד בעבור עצמכם ואין הזדמנות שנייה בחיים."
סעיף 9: "כי טוב להיות אדם פחדן. הפחדן אולי לא מבין את עצמו, אבל בכך הוא שומר על עצמו, על שלמותו.."
מתוך שיריה:
סעיף 20:
"אל תתן את יפיך לדברים
תן אותו לחייך."
סעיף 23:
"סוס הרודיאו שהייתי אני
מפיל אותי מעל עצמי"

שורה תחתונה:
בסופו של יום, כל זה עניין של פרשנות.
היא הייתה יוצרת גדולה, מדהימה, מרתקת וכן פורצת דרך.
הבחירות שלה, שהביאו אותה ללכת עד הסוף ולהתמסר לשיגעון נבחנו על ידה מחדש לעת סוף.
ניכר מן המובאות במאמר וניתוחן על ידי המחבר, שכן, היא מזהירה שלא כדאי ללכת בדרכה.
"כי אמתית היא
ולא סמל,
ולא דגל
ולא אות."
ובדיוק כמו כולנו, מלאת סתירות.
בין החומרים, הדרור לשיגעון, החרטה, ההשלמה..
זה מה שעשה אותה בסופו של דבר בשבילנו.
אבל לא בשבילה.

אז בעצם, אם הבנתי נכון, האדון המלומד יוצא חוצץ נגד "חונטת החוגים לפוסט-ספרות"

וטוען שהיא לא הייתה פורצת דרך ולא אישה משוחררת אלא שמרנית, מסוגרת ואומללה שמודה בכישלונה ומזהירה לא ללכת בדרכה?

ומה דעתך *שלך* על המאמר?

לי כל הסיפור הזה מזכיר את מרילין מונרו: סמל סקס, סמל מין, סמל המין הנשי ומה לא.
ובפועל הייתה מסכנה, דיכאונית, מכורה לכדורים וחולה באנדומטריוזיס.

ונסיים בקטע שירה:

כי אמיתית היא
ולא סמל,
ולא דגל
ולא אות.

וולך היא לא וולך אם לא הייתה בוטה, משוחררת מינית וגם קצת פורצת דרך בשירה.
חלק מהשירים ממש זועקים לעזרה בזמן שהייתה אבודה, בודדה בטיפול פסיכיאטרי.
וחלקם ממש קאלט ישראלי שנבנה לאורך השנים.
ואחד השירים היפים שלה שלא משנה מי ישיר אותו הוא מדהים וגם הלחן.

מתוך/ אדם צובר זיכרונות

אדם צובר זיכרונות כמו נמלים
בחודשי הקיץ
בחודשי הקיץ כמו חגב
בעת הקיץ ויש שאדם שר.

ובחורף הנמלים מתכנסות
מתנועעות ברכושן ומכלות לאט
את הרכוש ואת החורף מכלות
לאט, לאט.

והחגב בחורף שר לפתחים
לטעום מזיכרונות העונה
העונה האהובה שבשירו
ממנו חמקה.

אדם צובר זיכרונות כמו נמלים....

תודה שהבאת:)

@פואנטה "אין שליטה על הדם
שתדע"

מסע אל אס די:
ניקוז ישיר.
ללא רסן, או חסם רציונלי.
משם אל הגיליוטינה.

"אל תהיו יונה וולך"

https://hashiloach.org.il/האזהרה-של-יונה-וולך-והאוזניים-הערלות-ש/

משהו בפגיעות החשופה שלה מבטא מארג של אי יציבות.
הפיזור הטקסטואלי שלה מבטא לטעמי שסיעות נפשית, בין היתר.
אני אישית לא מצליחה להחליט אם לבוטות ולנמיכות שבכתיבה שלה יש תפקיד מכרע בהעברת האומנות שבה.
לפעמים נדרש להביא לידי ביטוי קיצוניות מסיומת כדי לבטא/לתקף אמירה בחוזקה.
לא בטוחה שבכל יצירותיה זה הכרח.

תודה שהבאת.

כף - תודה על ההפניה!

@מושמוש שירים אחרונים

https://www.emotional-training.com/Shirimachronim_he.html

סתירות רבות ניתן לפתור/להסביר/לטשטש/להבליט באמצעות חומר...

נגיד, השיר הזה שלה:

אם תלך למסע אל אס די
תזכור אותי
שמעולם לא חזרתי משם
אני עודי שם
מול החלון
הגיליוטינה האדומה נשקפת ממנו
ראשי עומד להיערף
עדיין אני שם
מחכה לרגע הבא
חרדת הקיום כולו
יורדת עלי כמאכלת

חוטי הדם עודם
מסתרגים ממגבות
לכיור
אין שליטה על הדם
שתדע

כנראה יש למשוררת שירים טובים ויש פחות שמעתי שהאחרונים פחות.