שנת 416 לפנה"ס, רגעי השלווה האחרונים של אתונה בימי גדולתה, לפני כשלון המסע הצבאי לסיציליה והתבוסה לספרטה.
המשורר הצעיר אגתון, שניצח בתחרות הטרגדיות,מזמין לביתו קבוצה מצומצמת של ידידיו הקרובים, וביניהם סוקרטס, הפילוסוף האתונאי המהולל.

הנוכחים מחליטים שכל אחד מהם יישא דברים בשבחו של ארוס, אל האהבה והתשוקה המינית.
חמשת הנואמים הראשונים, כולם דמויות היסטוריות ידועות, זורים אור על היבטים שונים של ארוס וכך יוצרים רקע לתורת האהבה שמציג סוקרטס בשם האשה החכמה - וכנראה הבדויה - דיוטימה. משפט אחד הוא אולי מרכזי לתורה הזאת:
"שהרי החוכמה היא מהדברים היפים ביותר, וארוס אינו אלא תשוקה ליופי, כך שבהכרח ארוס הוא אוהב - חוכמה, או פילוסוף, והפילוסוף נמצא באמצע בין החכם והבור."

לדיאלוג המשתה היתה השפעה עצומה על תרבות אירופה, בעיקר ברעיון שהאהבה היא חוויה נעלה, המטהרת את הנפש ומרחיבה את גבולותיו הצרים של הקיום האנושי.
אפלטון (429 - 347 לפנה"ס) היה לא רק גדול הפילוסופים אלא גם גדול כותבי הפרוזה בעת העתיקה. סגולתו המיוחדת היא המגע הקל שבו ידע להעביר את התכנים הפילוסופיים העמוקים ביותר בשפה קולחת, טבעית ולא מליצית.
פרופ' מרגלית פינקלברג, מן החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל - אביב, הצליחה להעביר את הסגולה המיוחדת הזאת לעברית.

שם הספר
חייו ומותו של סוקרטס
פיידון
כתבי אפלטון: מהדורה חדשה [כרך א']
משפטו ומותו של סוקרטס - אפולוגיה, קריטון, פידון
שלוש שיחות על ידידות ואהבה: ליסיס, המשתה, פידרוס