•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
ביקור אחרון: לפני שנה
ביקור אחרון: לפני שנה
וטוען שהיא לא הייתה פורצת דרך ולא אישה משוחררת אלא שמרנית, מסוגרת ואומללה שמודה בכישלונה ומזהירה לא ללכת בדרכה? ומה דעתך *שלך* על המאמר? לי כל הסיפור הזה מזכיר את מרילין מונרו: סמל סקס, סמל מין, סמל המין הנשי ומה לא. ובפועל הייתה מסכנה, דיכאונית, מכורה לכדורים וחולה באנדומטריוזיס. ונסיים בקטע שירה: כי אמיתית היא ולא סמל, ולא דגל ולא אות.
חלק מהשירים ממש זועקים לעזרה בזמן שהייתה אבודה, בודדה בטיפול פסיכיאטרי. וחלקם ממש קאלט ישראלי שנבנה לאורך השנים. ואחד השירים היפים שלה שלא משנה מי ישיר אותו הוא מדהים וגם הלחן. מתוך/ אדם צובר זיכרונות אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ בחודשי הקיץ כמו חגב בעת הקיץ ויש שאדם שר. ובחורף הנמלים מתכנסות מתנועעות ברכושן ומכלות לאט את הרכוש ואת החורף מכלות לאט, לאט. והחגב בחורף שר לפתחים לטעום מזיכרונות העונה העונה האהובה שבשירו ממנו חמקה. אדם צובר זיכרונות כמו נמלים.... תודה שהבאת:)
הפיזור הטקסטואלי שלה מבטא לטעמי שסיעות נפשית, בין היתר. אני אישית לא מצליחה להחליט אם לבוטות ולנמיכות שבכתיבה שלה יש תפקיד מכרע בהעברת האומנות שבה. לפעמים נדרש להביא לידי ביטוי קיצוניות מסיומת כדי לבטא/לתקף אמירה בחוזקה. לא בטוחה שבכל יצירותיה זה הכרח. תודה שהבאת.
נגיד, השיר הזה שלה: אם תלך למסע אל אס די תזכור אותי שמעולם לא חזרתי משם אני עודי שם מול החלון הגיליוטינה האדומה נשקפת ממנו ראשי עומד להיערף עדיין אני שם מחכה לרגע הבא חרדת הקיום כולו יורדת עלי כמאכלת חוטי הדם עודם מסתרגים ממגבות לכיור אין שליטה על הדם שתדע
