
בת 22 • ביקור אחרון: לפני שבועיים

בת 22 • ביקור אחרון: לפני שבועיים
אני חושב שאת מפספסת את החלק החשוב בספר, אין כאן פסימיות או סח וכרפס אנטיפיות, כל כתביו של בהנהרד הם ביוגרפיות, ברנהרד צבא לאנושיות וחום וזה גם אחד המסרים שפספסת. הוא אומר 2 דברים על מה שנקרא המייסטרים הדגולים, האחד אלו שדוחים שפועלים לפי רצון המדינה, והשניים הם כל השפעותתיו, כל מי שהוא אוהב, למשל בטהובן וגתה, האמנים הגדולים אלה, בסופו של יום אין לנו אלא את עצמנו ואנחנו בודדים וצמאים לחום אנושי, אפילו שיש לנו את האמנים שלנו. הספר הזה לדעתי הוא מבין הקשים של ברנהרד, כי הוא משאיר אותנו לבד לפקפק בערכינו. ברנהרד הוא אדם מאד רומנטי וכך גם כתביו, הוא יפנה לרגש וידבר על בדידות. הספר הזה יוצא דופן, במש קצת, כי מאד קשה לנו לעכל אוו, ואולי בגלל שלא עיכלת אותו, את קוראת לו מריר.