אני עומד לחרוג ממנהגי פה, ולבצע קטילה. באיחור אופנתי הגעתי לספר הזה, הספר ששינה מקצה לקצה את חייהם של זיליארדים ואת חשבונות הבנק של אחדים, מהסיבה האחת והיחידה - הוא התגלגל בבסיס שבו עשיתי מילואים, וסיימתי כבר את שני הספרים שהבאתי איתי. לא שזו סיבה מוצדקת לקרוא אותו. מסתבר שמישהו אשכרה ביצע את הניסוי המחשבתי של לשים אלף קופים מול אלף מכונות כתיבה, ואף הגדיל לעשות כדי לכרוך ולהוציא לאור את מה שיצא, אבל המסר הסופי של הספר הוא נכון: אנשים יקנו הכול. כל מה שצריך הוא כריכה יפה, שיווק נכון ולפזר ב-20 העמודים הראשונים רמיזות - שמנוסחות כמו נאום ההגנה הידוע של או ג'יי סימפסון - לכך שהספר מבוסס על הגותם של ליאונרדו, שייקספיר, הוגו, גתה, תמי יוגב, לינקולן, בייקון, בטהובן, אינשטיין ואפלטון, והכבשים ירוצו לקנות מבלי לשים לב ששרבבתי לרשימה את המורה שלי לספרות מכיתה ט'. אבל מספיק להציג את הציטוט הבא מהספר:
''גם אם אינכם מבינים את החוק, אינכם צריכים לפסול אותו. אולי גם אינכם מבינים בחשמל, ובכל זאת אתם נהנים מהיתרונות שלו. אני איני יודע איך החשמל פועל, אבל דבר אחד אני יודע: בעזרתו ניתן לבשל ארוחה לאדם, וגם את האדם עצמו!''
פליז...

זה לא סוד שאני נשואה לביביסט. ואין לי בעיה לכתוב את המילה הזאת או להגדיר את בעלי כביביסט בגלל שההגדרה הזאת עברה אצלי כמה שינויים במהלך התקופה האחרונה. תחילה הבנתי את המילה ביביסט ככינוי גנאי לאדם שכל כך מעריץ את בנימין נתניהו עד שלא משנה מה יקרה או מה הוא יעשה הביביסט יטען שזה הדבר הכי טוב שניתן להעלות על הדעת. אחר כך הבנתי שהמילה ביביסט הוא כינוי גנאי לכל אדם שרק מעז לומר משהו טוב על בנימין נתניהו גם הוא בכלל הצביע לרשימה המשותפת. לדוגמה: בעבודה שלי שמעתי שיחה (לא יכולתי שלא לשמוע כי הוא היה ברמקול של המחשב) בין אחת הקולגות שלי לאמא שלה. זה הלך ככה:
קולגה: אני לא מבינה את איריס חיים.
אמא של הקולגה: עזבי היא לא מעניינת אותי בכלל.
קולגה: אבל הבן שלה נחטף לעזה ונהרג אז כן יש לי קצת אמפתיה אליה רק למה היא נפגשת עם ביבי.
אמא של הקולגה: היא ביביסטית, היא פשוט ביביסטית.
אז מה מה זה בעצם ביביסט? לא יודעת.. אוכל לספר לכם מה בעלי: אדם שמעריך מאוד את נתניהו וחושב שהוא מנהיג גדול, אבל גם לא חוסך ממנו ביקורת. דבר שמאוד הפתיע אותי דרך אגב, גם בשיחות עם חברים שלו (ביביסטים כמובן) אני שומעת הרבה ביקורת לצד הרבה הערכה. אז הרבה סטיגמות התנפצו אצלי מאז שהכרתי את אהוב ליבי וזה שלא הייתי אנטי ביבי קודם לכם. גדלתי במשפחה קלאסית של מפלגת העבודה. חונכתי בנוער העובד והלומד, כל המחנכים שלי היו אנשי שמאל ציוניים גם חברים לכיתה למעט בודדים מאוד, כך שימנים או ביביסטים לא היו במעגל הקרוב אלי. רק אחרי שגויסתי לצה"ל הצלחתי להכיר יותר חברים ששייכים למחנה הימין ולשמוע אלטרנטיבות אחרות למה שהכרתי מהבית. אבל עדיין... נתניהו נשאר ונותר מישהו שלא הצלחתי להתחבר אליו. לא אהבתי לשמוע אותו מתראיין, לא אהבתי את הפרשיות והשערוריות שנקשרו בשמו, זה נראה שלכל מקום שהוא מגיע פורצת סערה. גם עכשיו אחרי שקצת התפכחתי והבנתי לעומק דברים שלא ראיתי בעבר (וגם לא כזה עניינו אותי, אני לא חיה פוליטית או אפילו קרובה לזה) נתניהו הוא לא כוס התה שלי. אני מבינה שיש דברים גדולים שהוא עשה לטובת מדינת ישראל, אבל אני חושבת שעבר זמנו והגיע הזמן לרענן את השורות בכנסת ובממשלה. ויותר מזה, ה7 לאוקטובר קרה במשמרת שלו. בואו, הוא ראש הממשלה והאחריות מוטלת עליו. לכולנו הוא חייב הסברים איך הגענו למצב הזה (כמובן שלא רק הוא).

יש לי כמה תהיות בקשר לספר הזה:
1. למה בכלל קניתי אותו
2. למה המשכתי לקרוא כשהבנתי באיזו רמה הוא כתוב
3. איך ייתכן שספרים בינוניים כאלה מתורגמים לעשרות שפות ונמכרים בעשרות מיליונים
4. למה שורה של סופרי מתח טובים מהללים את הספר הזה ואת המטופלת השקטה
5. מה יוצא להם מזה, חוץ מאשר מחמאות שהם מספקים זה לזה

ועכשיו לענייננו. אלכס מיכאלידס הוא אידיוט. הוא סופר אידיוט שזו רמה אחרת לחלוטין. הוא סופר אידיוט שלמד בקיימברידג' ספרות אנגלית, אז מי קיבל אותו לאחת האוניברסיטאות הטובות בעולם ובזכות מה.

כתיבה קלישאתית ורדודה מזו לא קראתי זה זמן מה. הדמויות מטופשות או מטומטמות, ילדותיות וראוותניות וכולן סבלו מהתעללות בילדות, כאילו כבר אין בעולם ילדים שיש להם ילדות בריאה.

בסוף יש הפתעה, כמובן, אבל לאורך כל הספר יש רק חשוד אחד, שברור לגמרי שהוא לא הרוצח.

כדי לשים נזם זהב באף חזיר, מיכאלידיס מעבה את ספרו עם סיפורים מהמיתולוגייה היוונית ועם שירתו של טניסון והגיבור האמיתי של הספר הוא קולג' קיימברידג', שאנחנו מקבלים תיאורים מפורטים שלו הרבה יותר מאשר תיאורים של גיבורות הספר.

על מה הספר? מריאנה, יוונייה לשעבר, שסבלה מילדות גרועה והתחתנה עם סבסטיאן אהוב נפשה שהכירה בקיימברידג', ושהיו לה נישואים נהדרים עד שהוא מת, ושהיא פסיכולוגית שמטפלת בקבוצות ויש לה בקבוצה אחד הנרי, מטורף עם קבלות, שלא שייך לעלילה בכלל, מקבלת טלפון מאחייניתה האהובה והיתומה זואי, מאוניברסיטת קיימברידג' (הבטחתי לכם שהקולג' הוא הגיבור הראשי) שחברתה הטובה נרצחה, והיא מבקשת ממריאנה לבוא ולתמוך בה ולשמש בלשית לעת מצוא, בלשית גרועה, יש לציין, שחושדת כל הזמן באדם הלא נכון. וכמובן שמריאנה אורזת כמה בגדים ונוסעת לקיימברידג' ושם פוגשת את פרופסור פוסקה, שהוא החשוד הראשי בעיניה, אחרי שפגשה את פרד הנחמד בדרך, ובקיצור, אחר כך נרצחת עוד בחורה מהמועדון הסודי של הפרופסור ואחר כך עוד אחת. ואם כשיתברר לכם מי הרוצח תבינו למה נרצחו הבנות האלה, אני בטוחה שאתם גאונים, כי אני לא הצלחתי להבין.