לא זוכר הרבה מהקריאה וזה לא לטובה. מתאר בצורה מוכרת קשר מסוג בן זוג - בת זוג - אבא של בן הזוג. מנסה לנתח, די בשטחיות, חומרים שמהם עשויים חיינו הזוגיים. די שיעמם אותי.

פחח, לא משהוא. הספר יותר ממזכיר את טרואמת מגילת סן מיקלה (ע"ע). מדובר בעלילה לא משוכללת במסווה של "הרהורים" עמוקים תוך התחמקות מכל קונליקט \ סטייה\ מסר חתרני שעלולים היו לפגוע בקדושת השטות הזו. יתרונו הגדול של הספר שהוא מסתיים לאחר 190~ עמודים בלבד ולא מכיל שירה. לרוץ ולקרוא.

פחח, לא משהוא. הספר יותר ממזכיר את טרואמת מגילת סן מיקלה (ע"ע). מדובר בעלילה לא משוכללת במסווה של "הרהורים" עמוקים תוך התחמקות מכל קונליקט \ סטייה\ מסר חתרני שעלולים היו לפגוע בקדושת השטות הזו. יתרונו הגדול של הספר שהוא מסתיים לאחר 190~ עמודים בלבד ולא מכיל שירה. לרוץ ולקרוא.

קראתי את הספר. די בינוני לדעתי. אהבתי: 1. את הבלחות אישיותו השלומיאלית\ המתלהבת \ הלא מנוסה של הגיבור. 2. את דמותו הקומית של ידידו הצלף השתיין המהמר. 3. איזכורים הסטוריים ותרבותיים המאפיינים את העלילה. לא אהבתי: 1. את העלילה הבאנלית והצפוייה. הספר משווק כ"ג'יימס בונד של המאה ה-19" בצדק כי הוא משעמם באותה צורה ומידה. אולי הספרים הבאים בסדרה הם מתוחכמים יותר.

נחמד, אך אם אפגוש שוב את מוכר הספרים שהבטיח לי "כל מה שצריך בספר" אמרוט לו את שערות האוזן התיכונה הימנית בפיתול הברגתי נמרץ. מלבד הקונספט שחברה שלמה יכולה להשאות מול פיגור של יחיד אין שם הרבה יותר.

נמאס לי מג'ון לה-קארה. כל הספרים שלו הם אותו הדבר. אותה עלילה, אותן דמויות עמומות, אותה דמות נשית שמהדהדת בראשו של הגיבור, אותו סוף משעמם, אותם תיאורים מופרזים של גינוני הדמויות. פעם זה היה cool, היום זה משעמם וריקני. אף על פי כן, נראה שספר זה הוא מהראשונים של הבחור כך שכל שאר הספרים הם העתק שלו. מי שמחפש את כל ג'ון לה קארה בספר אחד ימצא אותו ב"בית רוסיה". עדיף שלא.