Mira•לפני 5 שניםפלג קראתי את הספר לפני המון שנים וגם לי לקח המון זמן כי באותה תקופה לא הייתי הכי קוראת, אבל לעומתך נורא נהניתי מהעלילה איך שהיא הולכת ומסתבכת... ואיך הדמיות מתגלגלות עם השנים.על הביקורת של פלג על ציפורים מתות בסתר - מחודש מאת קולין מקאלוג
Braveheart•לפני 11 שניםאשמח לקרוא גם את הביקורת שלך להמשך הסדרהואולי זה יביא אותי לקרוא אותה. מה דעתך על ספרים אחרים שלה? האם קראת?על הביקורת של פלג על נערי העורב מאת מגי סטיווטר
החתונה של אמנדהג'ני קולגןשמעתי שהספר הזה פחות טוב מהאחרים של קולגן ובכל זאת החלטתי לקרוא- רומנטיקה, חתיך סקוטי והכתיבה שלה, מה כבר יכול להיות רע? אז האמת שממש ממש התאכזבתי. הספרים הקודמים שלה היו כל כך נהדרים וציוריים ופשוטים- והספר הזה היה מלא בגסויות ודמות אלימות ומרושעות, אלכוהול בכל פיסקה שניה, ופשוט לא. למה כן- כי הכתיבה שלה עדיין טובה, אומנם קופצנית וחורקת ולא ברור מי אומר מה בכל דיאלוג, אבל כן הסתקרנתי לראות לאיפה העלילה תתפתח וקראתי ברצף עד הסוף. למה לא- מעבר למה שכבר כתבתי הדמות הראשית די בלתי נסבלת: תקועה בעצמה, תלותית וקורבנית. היא בוחרת להתחבר למלא אנשים שרעים אליה ולהשאר בחברויות רעילות ואז תוהה למה היא כל כך אומללה. העלילה חורקנית ולא ברורה, סיפור האהבה עוד יותר לא ברור, ויש יותר מדי דמויות מוזרות ופחות מדי דמויות נורמליות. בקיצור- ממש ממליצה על הספרים האחרים שלה אבל זה ממש ספר מיותר
החתונה של אמנדהג'ני קולגןשמעתי שהספר הזה פחות טוב מהאחרים של קולגן ובכל זאת החלטתי לקרוא- רומנטיקה, חתיך סקוטי והכתיבה שלה, מה כבר יכול להיות רע? אז האמת שממש ממש התאכזבתי. הספרים הקודמים שלה היו כל כך נהדרים וציוריים ופשוטים- והספר הזה היה מלא בגסויות ודמות אלימות ומרושעות, אלכוהול בכל פיסקה שניה, ופשוט לא. למה כן- כי הכתיבה שלה עדיין טובה, אומנם קופצנית וחורקת ולא ברור מי אומר מה בכל דיאלוג, אבל כן הסתקרנתי לראות לאיפה העלילה תתפתח וקראתי ברצף עד הסוף. למה לא- מעבר למה שכבר כתבתי הדמות הראשית די בלתי נסבלת: תקועה בעצמה, תלותית וקורבנית. היא בוחרת להתחבר למלא אנשים שרעים אליה ולהשאר בחברויות רעילות ואז תוהה למה היא כל כך אומללה. העלילה חורקנית ולא ברורה, סיפור האהבה עוד יותר לא ברור, ויש יותר מדי דמויות מוזרות ופחות מדי דמויות נורמליות. בקיצור- ממש ממליצה על הספרים האחרים שלה אבל זה ממש ספר מיותר
מהמוח באהבהאלי הייזלוודנהניתי וסיימתי את הסיפור בתוך חצי יום. זה ספר כייפי! לא גאוני במיוחד, העלילה ברורה ואין יותר מדי עומק של דמויות משנה, הכל מאד ברור. ועדיין- הכתיבה מהנה, שנונה ודי מצחיקה, הדמויות צבעוניות, כיף איך שהעלילה התפתחה וסיפור האהבה התקדם בצורה זורמת. זה לא ספר שילווה אותי או ייחרט אצלי אבל זה זה בהחלט ספר ששמחה שקראתי והעברתי איתו יום של מנוחה. אני לא חושבת שהוא רדוד מדי או תת רמה כי למרות שאין מלא נפח של דמויות משנה וחסרה היסטוריה והעמקה של הדמויות הראשיות, כן אפשר להרגיש בנייה של עלילה וכתיבה מעניינת. אהבתי גם שהסופרת בונה את ההתאהבות על רקע האופי של הדמויות ולא רק על פי מדד החתיכות והשרירים של הבחור. אהבתי שהדמות הראשית היא לא אדם מגעיל ושלילי אלא מישהו שעושה עבודה עצמית ובסך הכל אפשר לאהוב.
מהמוח באהבהאלי הייזלוודנהניתי וסיימתי את הסיפור בתוך חצי יום. זה ספר כייפי! לא גאוני במיוחד, העלילה ברורה ואין יותר מדי עומק של דמויות משנה, הכל מאד ברור. ועדיין- הכתיבה מהנה, שנונה ודי מצחיקה, הדמויות צבעוניות, כיף איך שהעלילה התפתחה וסיפור האהבה התקדם בצורה זורמת. זה לא ספר שילווה אותי או ייחרט אצלי אבל זה זה בהחלט ספר ששמחה שקראתי והעברתי איתו יום של מנוחה. אני לא חושבת שהוא רדוד מדי או תת רמה כי למרות שאין מלא נפח של דמויות משנה וחסרה היסטוריה והעמקה של הדמויות הראשיות, כן אפשר להרגיש בנייה של עלילה וכתיבה מעניינת. אהבתי גם שהסופרת בונה את ההתאהבות על רקע האופי של הדמויות ולא רק על פי מדד החתיכות והשרירים של הבחור. אהבתי שהדמות הראשית היא לא אדם מגעיל ושלילי אלא מישהו שעושה עבודה עצמית ובסך הכל אפשר לאהוב.
מהמוח באהבהאלי הייזלוודנהניתי וסיימתי את הסיפור בתוך חצי יום. זה ספר כייפי! לא גאוני במיוחד, העלילה ברורה ואין יותר מדי עומק של דמויות משנה, הכל מאד ברור. ועדיין- הכתיבה מהנה, שנונה ודי מצחיקה, הדמויות צבעוניות, כיף איך שהעלילה התפתחה וסיפור האהבה התקדם בצורה זורמת. זה לא ספר שילווה אותי או ייחרט אצלי אבל זה זה בהחלט ספר ששמחה שקראתי והעברתי איתו יום של מנוחה. אני לא חושבת שהוא רדוד מדי או תת רמה כי למרות שאין מלא נפח של דמויות משנה וחסרה היסטוריה והעמקה של הדמויות הראשיות, כן אפשר להרגיש בנייה של עלילה וכתיבה מעניינת. אהבתי גם שהסופרת בונה את ההתאהבות על רקע האופי של הדמויות ולא רק על פי מדד החתיכות והשרירים של הבחור. אהבתי שהדמות הראשית היא לא אדם מגעיל ושלילי אלא מישהו שעושה עבודה עצמית ובסך הכל אפשר לאהוב.
מהמוח באהבהאלי הייזלוודנהניתי וסיימתי את הסיפור בתוך חצי יום. זה ספר כייפי! לא גאוני במיוחד, העלילה ברורה ואין יותר מדי עומק של דמויות משנה, הכל מאד ברור. ועדיין- הכתיבה מהנה, שנונה ודי מצחיקה, הדמויות צבעוניות, כיף איך שהעלילה התפתחה וסיפור האהבה התקדם בצורה זורמת. זה לא ספר שילווה אותי או ייחרט אצלי אבל זה זה בהחלט ספר ששמחה שקראתי והעברתי איתו יום של מנוחה. אני לא חושבת שהוא רדוד מדי או תת רמה כי למרות שאין מלא נפח של דמויות משנה וחסרה היסטוריה והעמקה של הדמויות הראשיות, כן אפשר להרגיש בנייה של עלילה וכתיבה מעניינת. אהבתי גם שהסופרת בונה את ההתאהבות על רקע האופי של הדמויות ולא רק על פי מדד החתיכות והשרירים של הבחור. אהבתי שהדמות הראשית היא לא אדם מגעיל ושלילי אלא מישהו שעושה עבודה עצמית ובסך הכל אפשר לאהוב.
אלינור ופארקריינבו ראוול0גיליתי מה העניין עם ריינבואו ראוול. היא כותבת ספרים שהם חכמים ברגע נתון. כלומר, כשאני קוראת משפט אני מתפעלת ממנו עד מאוד. אני מתפעלת מהפרטים הקטנים ומהרמזים והשיחות החכמות. מהפער בין הכתוב למה שמובן ממנו. זה חכם. אבל, במכלול הגדול (חוץ מקארי און, שהוא פלא גדול, והלוואי שהיא פשוט תמשיך כמוהו) היא לא מייצרת תוצר שנזכר כמשהו משמעותי בפני עצמו. לא בטוחה למה. איכשהו הספר לא מפיק יותר מ"ספר חמוד, כתיבה חכמה, נהניתי מאוד לקרוא". אולי אין לה מטרת על? ייתכן שזה העניין? שמרוב שהיא מספרת את הסיפור של האנשים הקטנים אנחנו נשארים, בעצם, עם... האנשים הקטנים ביד? והרי מה אנחנו מחפשים בספר? את האנשים הקטנים או ניצוץ, ברק? גם וגם, כמובן. אבל אצלי ספר ייזכר יותר אם הוא ברק. אז כן. זו הבעיה שלנו. פאנגירל מתגבר על זה טיפה כי הוא עוסק בברק, אבל צונח לתחום העלילה הפשוטה והמהנה-לרגע. (ואז קארי און מגיע ומשתבץ בול במקום.) אלינור ופארק בעיני נשאר בתחום הראשון. שזה לא רע וגם לא מבריק. אני עדיין נהניתי בטירוף לקרוא אותו. תודה על כמה שעות כאלו. אגב: קראתי אותו באנגלית, ואין לי ספק שבמקרה הזה אהבתי אותו בשל כך. כי טוב, לא חושבת שהחן בכתיבה של ראוול מיתרגם יפה. ויש הרבה חן.
שומרת ראשקתרין סנטר0ספר חמוד. לא מציאותי בעליל, כטבען של הקומדיות הרומנטיות, אבל משאיר הרגשה מתוקה וצמרירית. (האנה לא אמינה בתור שומרת ראש!, ההומור לעיתים (קרובות) מרגיש מאולץ, אך בסופו של דבר נשארתי עם רצון לקרוא עוד מספריה, אז הידד)
אישה עם כתם לידההוקן נסר0# ראשית חשוב לציין ששם הספר – לא יודעת אם הוא זהה למקור השוודי – גאוני. לא מזמן ניהלתי ויכוח עם גבר אחד לגבי שני מקרים של אונס קבוצתי: מה שקרה באיה נאפה והאונס באילת. בן-שיחי התעקש שבקפריסין זה לא היה אונס (לדעתו זה היה סתם מעשה התבהמות, לא פלילי) באילת, גם לדעתו, זה היה אונס. מה היתה הנקודה הקובעת, לדעתו? הוא חשב שבקפריסין הנאנסת הסכימה (וחזרה בה בגלל שהיא נעלבה) ואילו באילת היא לא יכלה להסכים. לא הצלחתי לשכנע בדעתי, שבשני המקרים זה היה אונס ובשני המקרים לא יכלה להיות הסכמה, גם אם הקורבן לא היתה שתוייה עד עלפון. וזה, נראה לי, ההבדל בין גישה של גבר לגישה של אישה: המסקנות (השונות) בדבר "הסכמה", "כפייה", "נכונות" ו"עלבון". ואחת הסיבות לגישות השונות לנושא בין המינים, היא שאי אפשר להעביר את החווייה והרגש בנושא הזה למלים שיהפכו לטיעון תקף. חשוב לציין שהוקן נסר הוא גבר. הוא נחשב כסופר-מתח חשוב בארצו – זכה בדי הרבה פרסים ביניהם שלושה של האקדמיה השוודית. הסיפור פה – בניגוד לספרי מתח שוודיים אחרים שקראתי – אינו רווי בדם ומרוצף גוויות. יש פה אנשים שנרצחים – שאנחנו כקוראים יודעים פחות או יותר מה שמם, איפה הם עובדים ומה מצבם המשפחתי. אנחנו לא מכירים אותם לעומק, לא מפתחים הזדהות אליהם, ויש לזה סיבה טובה בסיפור. כמו בשאר ספרי המתח יש פה פשע, ניסיון של המשטרה – במיוחד הבלש המוביל שלא הצלחתי להבין אותו – לפענח את הפשע ולעצור את מבצעו. הוקן נסר כותב סיפור מעניין לקריאה, שיסודותיו מוכרים. זה לא סיפור מותח במיוחד, אפשר לנחש את התעלומה עוד לפני שהבלש שלו מבין אותה, אבל עיקר הסיפור אינו המתח ואף אינו בעבודת המשטרה. העיקר הוא בגישת הסופר לפיענוח הפשע.