״השופט״ הוא אריאל, אחת הדמויות הראשיות בספר.
הוא שופט מוערך מגיל צעיר, רווק מושבע, אשר גדל בצלה של אם מגוננת וסוד גדול.
ממש מעט זמן לפני שהוא מקבל מנוי כשופט בבית המשפט המחוזי הוא יוצא לדייט עם אישה נשואה, שהכיר דרך האינטנרנט.
מה שיקרה בפגישה יוביל לשרשרת של אירועים, שתחרוץ את גורלו.
בספר ישנן דמויות נוספות, שלכל אחת הסיפור שלה, אך בסופו של דבר כל הסיפורים משלבים זה בזה במלאכת מחשבת.
הספר שכתוב נפלא, מעורר שאלות מוסריות רבות, כדוגמת:
מהי ההשפעה של כל בחירה, שאנו בוחרים, על מכלול חיינו?
ומה עדיף- שקר שנועד לעשות חסד ונותר כדי לגונן, או אמת מכאיבה?
בקיצור, מומלץ מאוד מאוד!!!


נ.ב
לאחרונה יצא לי לקרוא ספרות ישראלית, של דור צעיר של סופרים ישראלים כלכך מובחרים,
חכמים, כישרוניים, מקוריים, בעל חוש הומור, הכותבים בשפה עשירה ובעברית משובחת.
ובינהם:
בנוסף לשי אספריל, גם: אמיר זיו, יניב איצקוביץ' , איילת גונדר-גושן, יואב שוטן-גושן.
הסופרים האלו כלכך איכותיים בעיניי, עד שאני מתפוצצת מגאווה.
הולכת לי ככה סתם והחזה מתוח... (:
באמת, כל הכבוד!

שבעים וארבע שנים מפרידות בין מולי לויוויאן.ויוויאן בת התשעים ואחת,שרוב עברה מאחוריה,אל מול מולי שכל עתידה לפניה.פער דורות קוראים לזה. בסיפור הזה הפער מצטמצם במהירות ככל שהעלילה מתקדמת.

מהי רכבת היתומים?

רכבת היתומים אשר עושה דרכה למדינת מינסוטה נושאת בקרבה ילדים וילדות יתומים אשר נאספו מבתי מחסה בניו יורק. הרכבת עוצרת בכמה תחנות,כשבכל תחנה הילדים יורדים מן הרכבת,בזמן שעל הרציף ממתינים האנשים אשר מעוניינים לאמץ את הילדים. חלקם מחפשים עוד זוג ידיים עובדות לעזרה בעבודות הבית,או לעבודה בחווה.חלקם רוצים להרחיב את המשפחה ולהעניק בית חם לילד אשר גורלו לא שפר עליו.

מולי מתוודעת לויוויאן לאחר שביצעה עבירה, (עבירה שכל מי שחבר פה באתר סימניה יחייך חיוך סלחני כשיקרא מה היא) ונדרשת לעבודת שירות. מולי בוחרת לרצות את העונש בתרומת שעות למען הקהילה,וכך נוצר המפגש בין השתיים.
כך מתחיל הסיפור המרגש הזה,כשהסיפור נע על שני צירי זמן. זה העכשווי, תוך כדי קפיצות לעבר ,לשנת 1929,ומספר את סיפור ילדותה של ויוויאן הקשישה.

דרך שני סיפורי החיים הללו הקורא לומד עד כמה רב המשותף לשתיהן,ועד כמה מסלול חייהן דומה.
מולי בוגרת לגילה,ו-ויוויאן הצעירה ברוחה,מצמצמות פערים ,ונכנסות זו לעולמה של זו.ויוויאן מספרת למולי על עברה, בעוד מולי מצעידה את ויוויאן בצעד בטוח אל העולם העכשווי,מלמדת אותה את רזי הפייסבוק,אמזון,ועוד.

ספר מרגש,נוגע,דמויות שנשארות לשבת לך בתוך הלב.

רכבת היתומים הוא סוג הספרים האלו שלא מניחים לך.
הרבה אחרי שסיימת ולאו דווקא בגלל הכתיבה או הרעיון הגרנדיוזי, אלא דווקא בגלל המציאות.
אותה מציאות שיודעים שהיא שם אבל כל כך רחוקים ממנה, לפעמים שנות אור ועם חשכה גמורה.
זה מה שקרה לי עם רכבת היתומים. תמיד שמעתי, ידעתי, הבנתי את ילדי האומנה אבל הפעם גם הרגשתי אותם בתוכי.
סיפור עדין ומרגש על החיים שבהם חוסר המזל והגורל תופסים תפקיד חזק כל כך.
אני פחות נותנת דגש למזל בחיי ומרגישה שולטת על התנהלות חיי.
אף פעם לא חשבתי שיש למזל בחיי גם תפקיד גדול כל כך.
מפגש מרתק בין אישה בת 90 ונערה צעירה שפוסעות אחת בעבר והשניה בהווה בנתיב מקביל של חיים בצל הגורל.
מומלץ ביותר מבחינתי ולו לפחות כדי להעריך את מה שכן יש לנו.
מזל.