“ספר המשך ל"אני צייד רוצחים" ג'ספר המכונה ג'אז - בנו של הרוצח הסדרתי הידוע לשמצה ביותר, עוזר למשטרה בפענוח רוצח סדרתי נוסף שמשתולל בניו יורק, לאחר הצלחתו של ג'אז בתפיסת ה"חקיין" בספר הקודם, פונה המשטרה שוב אליו לעזור הפעם ברוצח שפועל בניו יורק, ג'אז, אשר גדל על ברכיו של רוצח בטוח כי בדמו וב- D.N.A שלו חבוי רוצח נלחם כנגד התחושה הזו בכך שהוא עוזר למשטרה.

בספר הראשון הרעיון היה נחמד הפענוח היה לא רע, כאן אעפס משהו לא זורם, הרעיון הובן, החזרה עליו שוב ושוב מיותרת, ג'אז מערב הפעם גם את חברתו שניהם כמעט בני שמונה עשרה, נוסעים לניו יורק יחד עם הבלש ומשחקים במין משרחק חתול ועכבר עם הרוצח.

ג'אז מקבל מסרים, בו בזמן שאביו משוטט בחוץ לאחר שברח מהכלא, ג'אז נכנס לראשו של בילי אביו, איך רוצח חושב איך בילי חינך אותו, איך להבין ראש של רוצח סדרתי.

הרוצח הפעם מכונה כובע-כלב משאיר על הקורבנות פעם סימן כובע ופעם סימן כלב, ללא סדר הגיוני, המשטרה חסרת אונים, הרוצח משאיר רמזים, משחק משחק עם השוטרים עם ג'אז ועם חברתו.

מי ינצח במשחק? מי השחקנים ? ומי מחזיק בידיו את הקוביות ומפעיל את לוח המשחק?

ולבסוף... גם תעלומת מות אימו של ג'אז נשארת לוטה בערפל.

נחמד, לא יותר ובעיקר למי שקרא ונהנה מהספר הראשון, בודאי יגיע גם ספר המשך למשחק רצח.”

“ספר ההמשך ל״אני צייד רוצחים״ מעייף ומתיש. כשמתחילה איזו התרחשות בסיפור בוחר המספר לסיים את הפרק הזה בחיי ג׳אז כשכל השאלות עדיין פתוחות . חכו לספר הבא הוא כנראה אומר לנו. לא בטוחה שכדאי. המאמץ לדעתי לא היה שווה ויסלח לי הכותב שכן אני מעריכה כל מי שידו אוחזת בעט.”

“קראתי טובים יותר לאט מתפתחת עלילת מתח שלא מגיעה רחוק עם טעם של עוד יהיה המשך ללא ספק אולי הוא ישתפר.”