כפי שכבר סיפרתי לכם, רק נודע לי שריצ'ר חדש יצא לאור, ומנגנון דחיית הסיפוקים שלי נכנס לתרדמת. יצאתי לקניון, נכנסתי, יצאתי עם שלושה ספרים. ביניהם זה, כאילו סתם. חשבתי לטמון אותו בארון לחגיגת קריאה, כמין פרלין מיוחד, אבל לא עמדתי בזה. יום שישי עמוס וקצר טומן בחובו הבטחה, עבדת קשה, מגיע לך פיצוי. כל חיי מלאים בפיצויים קטנים כאלה, הסחת הדעת, הרגעת המצפון, והתעלמות מהחלק הרציונלי שבי. השילוש הקדוש בשביל

ספר מספר 20 בסדרת ג'ק ריצ'ר. מה זה אומר? זה אומר שמי שלוקח את הספר הזה ליד, כבר יודע מה הוא מצפה לקבל. כמו להיכנס לתוך נעלי הבית הישנות והנוחות. תהיה עיירה נידחת בארצות הברית. יהיו תושבים שעסוקים בפשע כלשהו, יהיה נווד שנקלע במקרה ומתערב בכל הכוח. ויהיה לו הרבה כוח - מסת שרירים של 100 ק"ג על פני מטר ותשעים, אימון בכלי נשק ובלעדיהם. תהיה בחורה. לא תמיד, אבל לעיתים קרובות. היא תהיה לוחמת וחזקה והנווד

את "תכריח אותי" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, שנת 2016), הספר העשרים בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, קראתי במקור באנגלית. הוא יצא בדיוק כשהייתי בחופשה עם אשתי בספרד והקריאה בו בחופי קוסטה-בראווה ובבתי הקפה הקטנים של ברצלונה היתה נהדרת. כמו שאר ספרי הסדרה אודות ג'ק ריצ'ר, היה גם הספר הזה חבילת מתח ואקשן כייפית. גם כשצ'יילד (ששמו האמיתי ג'ים גראנט) כותב בינוני הוא טוב מרוב סופרי המתח, וכשהוא כותב