בכל דירה ממוצעת תמצאו עשרות עד מאות קילוגרמים של חפצים מיותרים, שאיש לעולם לא ישתמש בהם. הדירות היום גדולות בהרבה מאלה שנבנו לפני 50 שנה, פחות אנשים למטר מרובע, אבל החפצים שהצטברו זקוקים למקום. ואם פתאום נזדקק לחפץ כלשהו, נאמר "רגע, היה לנו אחד כזה פעם. איפה שמנו אותו??? לא חשוב. נקנה חדש".
לא כך היה בעבר. עניים מרודים אינם זורקים כלום. הם משתמשים בחפץ – בגד נניח – עד שהשתי נפרד מהערב, ואז הופכי

הקונספט של ספר הדרכה או עזרה עצמית הוא מוזר למדי. בא מישהו ונותן עצות. הוא מסדר את הרעיונות שלו בסדר כזה או אחר, פורש את העיקרון שמאחוריהם, ומבטיח אושר, אם רק תמלאו אחרי ההוראות, תקיימו את העצות, תצאו מאיזור הנוחות שלכם או תקשיבו לעצמכם. זה תמיד אושר, אם כי מעולם לא היה ספר של עזרה עצמית שטרח והגדיר מה זה האושר הזה שמדברים עליו כל כך.

סוד הקסם היפני הוא ספר מהסוג הזה. הוא מבטיח אושר, עושר (לפח

אני מאוד אוהבת סדר וניקיון ולכן הסתקרנתי לגבי ה"שיטה" המדוברת, ה"כמעט מתמטית" ה"חד כיוונית" וכו' וכו' של מארי קונדו, אז רכשתי לי את הספר..

קודם כל, הייתי מצפה ממישהי ש"עושה סדר ומפיצה שמחה עולמית" שהדברים יהיו כתובים באופן מסודר, מתומצת, בראשי פרקים ונקודות ולא כבליל של סיפורים, עצות, ומנטרות ששזורים זה בזה בלי יכולת להבדיל מי פה העיקר ומי הטפל.

בגדול השיטה שלה אומרת - זרוק (כמעט) הכל ומה ש

למי אין בית מפוצץ בחפצים?
מארי קונדו נותנת לאדם המודרני פתח יציאה מחיים מלאי חפצים ומלמדת כיצד יש לסדר את הבית ולרוח אותו באופן שנותן מרווח פיזי ונפשי.
זהו ספר קליל ונעים מאוד ונקרא בקלות רבה.
אני מתכוונת לנצל עד תום את הוראותיה של מרי קונדו לאלתר.

כבר בעת קריאת הספר ניתן לחוש ביצר עז לשינוי ולפעולה דחופה ביחס לערמות החפצים המיותרים שיש בבית.
יש הוראות מפורטות וברורות כיצד לעשות סדר וכן תמ

הספר הזה הוא הרבה יותר רוחני ונפשי מאשר סתם לסדר דברים.
אני שונאת לסדר, כי אני עצלנית, אבל המטרה של הספר הזה היא ללמד איך לסדר נכון, כך שנבלה פחות זמן בלסדר את הדברים שלנו, ויותר זמן בלהינות מהם.
מארי קונדו כתבה, שברגע שאנשים חווים את התחושה הזאת של סדר מושלם, הם פשוט רוצים לשמור על זה.

אני חושבת שזה ספר שכל אישה צריכה לקרוא. אפילו אם הן מאוד מסודרות. הוא מאוד משנה את החשיבה ויכול להעיר אותנו

בסדרת הטלויזיה של מארי קונדו בנטפליקס נראים בתים אמריקאים שחיכו כל חייהם לכוהנת הסדר היפני. בתים מרובי מפלסים, עם גראג' לשתי מכוניות גדולות שאף מכונית לא חונה בו כי כולו מלא בחפצים. עוד ועוד חפצים מיותרים, מקישוטים לכריסטמס (לא תאמינו כמה) ועד לציוד דיג, שעוני קיר וצמיגים. כשמארי קונדו מגיעה לבתים האלה, לבושה תמיד בחולצה מבהיקה מלובן וחצאית קצרה, בעלי הבית נתקפים בפרץ בלתי נשלט של מיון וזריקה ומשל

למרות כל ההייפ, מדובר בשורה התחתונה בספר ניו אייג' שיש בו יותר תיאורים של ה-OCD של הכותבת (החלק שבו היא כותבת שכחלק מאובססיית הסדר שלה היא נהגה לזרוק חפצים לאחים שלה בלי ידיעתם - חפצים שהם אח"כ חיפשו! - שבר אותי) מאשר עצות תכל'ס.
מיועד לאנשים נטולי ציניות שמסוגלים לברך את הבית שלהם לשלום, להודות לתיק שלהם על עבודתו הקשה ולברר האם כל חפץ וחפץ מעורר שמחה בלבם. לא מפליא אותי שמדובר ברב מכר בקרב האמ

ספר מה שנקרא, באופנה.
וזו הסיבה שקניתי אותו.
גל ההתלהבות סקרן אותי, האם מארי קונדו עלתה על משהו גאוני שיגרום לי להיות יותר מסודרת אחרי קריאת הספר?
העצות שלה נחמדות ויעילות, בעיקר העצה של להיפטר מחפצים שאין בהם צורך, לא לאגור, להתנתק רגשית.
עם זאת, ישנן גם עצות ללא שום היגיון (לא ברור כיצד מובילות לסדר) ועצות שהן קשות מאוד ליישום.
לדעתי מארי קונדו מוכשרת יותר בכתיבה מאשר בלעשות סדר, הצליחה למל