נתקלתי בו במקרה. מה ששבה אותי היה העובדה המצויינת על הכריכה האחורית, שהסופרת חשבה שספרה הוא "זבל". זבל? מרענן לפגוש סופר שהאגו שלו מתיר לו לכנות את יצירתו "זבל". כמובן לקחתי אותו. הוא כה קצר שאפשר לסיים אותו בחצי שעה, ולא לאחר לארוחת ערב...

ליספקטור היא סופרת ברזילאית, עטורת שבחים ופרסים במולדתה (האינפורמציה מהכריכה האחורית הגדושה). היא פותחת את הקובץ הזה בקטע הנקרא "הבהרה" בו היא מתארת את השתל

ספר מיוחד. כתיבה מיוחדת.
כתוב לכאורה מאוד פשוט ומובן, אך יש הרבה כפל משמעויות ופתיחת דלתות לכניסה לרבדים עמוקים של הנפש.

זהו קובץ של 13 סיפורים קצרים הנדחסים לפחות מ-100ע"מ. הסיפורים כולם עוסקים בנושאים ארוטיים ומיניים מכל הסוגים.
מיניות בין גבר לאישה, הומואים, טרנסווסטים, מיניות כפויה בין נשים בוגרות לגברים צעירים ושאר הסוגים.

המחברת מאוד מעורבת אישית בסיפורים ולעיתים נראה שחלקם אוטוביוג

כשמחברת כותבת שמישהו "קרא את הסיפורים הללו שלי ואמר שהם לא ספרות, הם זבל" ומיד כותבת "אני מסכימה", כל שנותר הוא להסכים עם הקביעה או לגנותה, או להתרשם מחוש ההומור שלה. חוש חומר בהחלט יש לה כפי שניתן להתרשם מההקדמה שובת הלב של הספר. וגם מידה לא מבוטלת של שנינות. ונטייה קלה למה שבזמנה יכול היה להיתפס כפרובוקטיביות. אולם זה הכל. המשפט בכריכת הספר "שורת נשים שרובן מוסריות וחסודות קורסות תחת הפרץ של מ