והפעם בפינת הספרים הטובים שחמקו מתחת לרדאר וחבל שכך...

לפי מיטב ניסיוני אחד החסרונות של הספרות הישראלית החדשה היא מחסור חמור בהומור. ואם כבר יש הומור אז הוא ציני, מריר ועוקצני (עיין ערך עירית לינור). בקיצור חסרים לנו ספרים וסופרים מצחיקים. ואליס ביאלסקי עושה את זה בגדול ובהומור חופשי ומשוחרר שאינו חף מאירוניה ומודעות עצמית לפרקים אבל, למרבה השמחה, הוא חף לחלוטין ממרירות וציניות.

הרומן הראשו

שלשה גברים נפגשים בשעת לילה מאוחרת, סרגיי ניקולייביץ,ולדימיר פטרוביץ והמארח. כדי להפיג את השעמום הם מחליטים שכל אחד מהם יספר את סיפור אהבתו הראשונה.
למארח וסרגיי אין סיפור מיוחד, אך לולדימיר סיפור אהבה נפלא ועליו מבוססת נובלה זו.
סיפור אהבתו הראשונה של ולדימיר מתרחש בהיותו בן 16, הוא ומשפחתו מתארחים לחופשה בבית קיץ מול גן נסקוצ'ני, בשכנות להם מתארחת משפחת אצולה שירדה מנכסיה.
בראש משפחת האצולה ע

שלושה גברים נשארים בסופה של מסיבה בביתו של המארח, ותוהים איך לשעשע את עצמם, כאשר אחד מהם מבקש שישתפו בפורום זה את סיפור אהבתם הראשונה.
רק אחד מהנוכחים מחזיק בסיפור אהבת בוסר מעניין ועסיסי, והוא מעלה אותו על הכתב במשך שבועיים תמימים.
ולדימיר, נער בן 16, עובר עם הוריו לבית קיץ למשך החופשה, ואמור ללמוד לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. מסתבר לו ולהוריו כי משפחה נוספת שכרה בית בשכנות אליהם, נסיכה זקנה ובי

ספרון קצר, פשוט ומקסים שלא תרצו לעזוב. סיפור יפה שנכנס ללב. מרוב שמסיימים אותו מהר הוא משאיר טעם של עוד וזה קשה להשלים עם הידיעה שאין כזה.
אל תחפשו כאן סיפור שיפוצץ את הראש שלכם או עלילה מוגזמת. אלא פשוט כעל יצירת אומנות. כי זה מה שהיא.
ממליצה בחום.