אנשי הוצאת "זיקית" מפתיעים שוב ובגדול .

"שעה חופשית" הנו רומן ארוטי ללא כחל וסרק.אנשי "זיקית" טוענים כי הנו רומן ארוטי איכותי ולא פונוגרפי .איני יודעת מהו ההבדל .אבל אני כן יכולה לציין שהטקסט של הרומן הזה הוא אחר.
הרומן ארוטי וגדוש בתיאורים מפורטים של סקס, ועדיין הנו איכותי ומעורר מחשבות ושאלות בנושא הבגידה .

שתי הדמויות הראשיות בספר הן אנדרס ואירינה. מורים באותו בית הספר שחולקים את השעות

איזה שם ספר הזוי , מה זו השטות הזאת אמרתי לעצמי כשראיתי את שם הספר והחזרתי למדף. איך אפשר לעמוד בתור כשהולכים לערוף לך את הראש שאלתי את עצמי ? היו שם על המדף עוד כמה ספרים קטנטנים עם כריכות רכות כמו שאני אוהבת עם שמות סופרים ששמם הולך לפניהם.
אבל על ריקרדו סטרפאסה הארגנטינאי שזה ספרו הראשון לא שמעתי מעודי.
עמדתי 15 דקות מול המדף לבסוף בחרתי כמה ספרים קטנטנים, אך הסיני והגרדום לא נתן לי מנוח עד

גיבור הספר אליאנה גולדסטיין אינו מוצא מנוח. שכנו הפסנתרן משגע אותו בצלילי הפסנתר שלו שרק שהוא מסטול מגראס הוא מצליח להנות מהם. הספר הזה הוא כולו מתרחש בקצב מהיר. פאבים חנויות, בתי קפה, יחסים בין אנשים ומיילים מפוברקים.
במהלך הקריאה הרגשתי שאני צולל לחוויה מהנה של צלילה אל עולם שאינו מוכר לי אך הוא מסקרן מאוד. גיליתי אהדה רבה כלפי הגיבור וגם כלפי דמויות אחרות בספר.
אני מאוד ממליץ על הספר הזה שני

ברומן הזה, תמצאו סיפור מסגרת על מורה בתיכון הנשואה לא-באושר, הפוגשת מורה באותו תיכון הנשוי באושר מתקתק. לשניהם יש שעה חופשית פעמיים בשבוע באותם ימים ובאותן שעות ובחלון הזמן הזה- מתפתח ביניהם קשר המבוסס על תשוקה מינית ."

זה מה שרשום על כריכתו האחורית של הספר, שהוא חלק מטרילוגיה על "אי-נאמנות" של ארקולה ליסרדי- שם העט של סופר מסתורי ממונטווידאו .

קיבלתי שני ספרים מתנה לחג מחברתי הקרובה. שני

שמו של הספר הזה היה חזק ממני. החזקתי את הספר בחנות הספרים, החזרתי אותו למדף, יצאתי מהחנות ו...אחרי כמה דקות נכנסתי בצעד נחוש ויצאתי עם המציאה הזאת. לא חושב שהייתי חוזר לחנות אילו שמו של הספר היה מתחיל בצרפתי, גרמני, אתיופי, אמריקני, שבדי, הודי או ישראלי המחכים בתור הזה...אבל נראה כי הדעות הקדומות שלי על החכמה הסינית העמוקה, שהן בבחינת תחליף עלוב להשכלה על סין ותרבותה, פעלו לטובתו וזכיתי.

זכיתי

#
דמיינו לעצמכם תור של מאות אלפים (סינים) בדרך לגרדום. התור אורך ימים וחודשים, מי שעומד בו מן הסתם אינו מעוניין בהקדמת תורו, ומה יעשו בזמן ההמתנה? אולי יקראו ספרים רציניים (או מצחיקים), אולי עתון. וזה ההסבר לשמו הממכר של הספר, המפיק גם קורס קצר בהומור, לתועלת קורס באוניברסיטה שייקרא "ההומור בראי הספרות" או להיפך. אקדמיה זקוקה, כך נראה, לקורס שיסביר ברצינות את ההומור לכ-ו-ל-ם.

הספר הזה הוא בעל

אוטוטו שנת 2013 מגיעה אל סופה. זו הייתה השנה שבה חזרתי לקרוא, התאהבתי מחדש במילה הכתובה, גיבשתי לעצמי טעם מחודש ובדרך גם ניפצתי לעצמי כמה דעות קדומות לגבי העדפות הקריאה שלי. אז אני לא אוהבת רק ספרי מתח. אני בעצם מוכנה לתת הזדמנות להרבה ז'אנרים שבעבר התרחקתי מהם. אני עוברת על רשימת הספרים מהשנה האחרונה ואני רואה בעיקר מגוון עצום. ואני מאחלת לעצמי שגם 2014 תהיה טובה לא פחות ומגוונת לא פחות מהבחינה ה

כשאתה קורא ספר בסוף אוגוסט, כדאי שזה יהיה ספר שאינו תובע תשומת לב מלאה. כי בסוף אוגוסט אתה כבר מרוט: מהחום, מהלחות, מהצעקות של הילדים במקומות הקרירים אליהם גוררים אותם הוריהם המרוטים - ואין פינה שקטה וקרירה שאתה יכול לקרוא ולהרהר לך על מה שקראת, או להיסחף ולשכוח את המזג האוויר. במובן הזה הספר הזה מתאים: הוא לא תובע ממך הרבה ריכוז, הסיפורים די מעניינים והמסקנות מצננות. והמסקנות הן: נשים הן מטורפות

כשסיימתי לקרוא את הספרו הזה, האסוסיאציה הראשונה שעלתה לי בראש היא של סרט ישן שראיתי לפני שנים ארוכות: הבלונדיני עם הנעל השחורה. מדובר בסוג של פארודיה ואפילו פארסה על סרטי הפשע והריגול. על פי ויקיפדיה, אחד מיסודות הפארסה הוא קצב עלילה מסחרר שמהירותו גדלה ככל שהעלילה מתקרבת לסופה ואת זה יש לנו כאן בשפע, תוך שימוש נרחב בהומור מסוג הנונסנס. רמת הטירוף בספר הזכירה לי גם את ספרו של מריו סימל "אפשר גם בל