“"הודו - פסטיבל של צבעים" הוא ספר צילומים גדול יחסית (פורמט ריבועי של כ 25X25) הבא להראות את הצבעוניות של הודו במגוון תחומים וכולל פרקים, כגון: דלתות ומעברים, קישוט, פרחים, בזאר, בעלי חיים בכל מקום, נשים בעבודה, סארי נצחי, קרמיקה, תכשיטים ועוד. הוא נכתב על ידי היסטוריון האמנות מיטשל קרייטס ועל ידי אמיטה ננג'י. הצילומים הם של מלבה לוויק (Melba Levick). כל פרק פותח בעמוד מידע המביא הסבר כללי עם הק”

“סיפרתי לכם שאני עושה דיאטת ספרים חסכונית. לא קונה ספרים חדשים, ומנסה לעומת זאת מאה עמודים באוצר הספרים שנטשתי משום מה בהתחלה. אם אחרי מאה עמודים אחליט שהנטישה מוצדקת, אנטוש לתמיד. הספר הזה הוא אחד מהם. מקיואן הוא סופר מעולה, הרבה יותר ממעולה. הוא סופר וירטואוז, שספריו הם בעלי ערך מוסף והוא עורך מחקר ראוי לפני כל ספר. אבל, יש פה אבל גדול, כל שורה היא פנינה ספרותית, אבל למי יש כוח לכל כך הרב”

“לפעמים אני מתעצב מלא למצוא פה יותר חברים שאהבתי בעבר לקרוא את סקירותיהם ולהחליף עמם דעות והמלצות, ואז אני נזכר, שזה בדיוק הקונספט פה, ושגם אני ניצלתי את 'הזכות' הזו מספר פעמים: להיעלם לכמה שנים וזהו. אמנם לא "קפאתי", אז לפחות ניתן היה להשאיר לי הודעות. אלא שטבע האדם הוא לשכוח, ככה שמקץ כמה זמן, ההודעה היחידה שנערמה בתאריך קבוע מדיי שנה היתה ברכת יום ההולדת מראשי האתר פה. לפחות כתבו יפה. אני רוצ”

“כאשר ג'נדה ג'ונגה מספר למעסיק שלו מר אדוארדס על העיר שבא ממנה הוא מתלהב מאוד ונסחף בתיאורים. השטף נעצר כאשר אדוארדס שואל את השאלה המתבקשת: "אם כל כך טוב שם, למה עזבת ובאת לכאן לניו יורק?". ג'ונגה לא מתבלבל, ונושא נאום נלהב בזכות המוביליות החברתית המתאפשרת לדעתו בארצות הברית של אמריקה. ג'נדה הגיע לניו יורק עם רעייתו נני וילד קטן בעזרת בן הדוד שלו. הם מתיישבים בהרלם, ומנסים לפלס את דרכם אל האזרחות ה”

“"הודו - פסטיבל של צבעים" הוא ספר צילומים גדול יחסית (פורמט ריבועי של כ 25X25) הבא להראות את הצבעוניות של הודו במגוון תחומים וכולל פרקים, כגון: דלתות ומעברים, קישוט, פרחים, בזאר, בעלי חיים בכל מקום, נשים בעבודה, סארי נצחי, קרמיקה, תכשיטים ועוד. הוא נכתב על ידי היסטוריון האמנות מיטשל קרייטס ועל ידי אמיטה ננג'י. הצילומים הם של מלבה לוויק (Melba Levick). כל פרק פותח בעמוד מידע המביא הסבר כללי עם הק”

“סיפרתי לכם שאני עושה דיאטת ספרים חסכונית. לא קונה ספרים חדשים, ומנסה לעומת זאת מאה עמודים באוצר הספרים שנטשתי משום מה בהתחלה. אם אחרי מאה עמודים אחליט שהנטישה מוצדקת, אנטוש לתמיד. הספר הזה הוא אחד מהם. מקיואן הוא סופר מעולה, הרבה יותר ממעולה. הוא סופר וירטואוז, שספריו הם בעלי ערך מוסף והוא עורך מחקר ראוי לפני כל ספר. אבל, יש פה אבל גדול, כל שורה היא פנינה ספרותית, אבל למי יש כוח לכל כך הרב”

“לפעמים אני מתעצב מלא למצוא פה יותר חברים שאהבתי בעבר לקרוא את סקירותיהם ולהחליף עמם דעות והמלצות, ואז אני נזכר, שזה בדיוק הקונספט פה, ושגם אני ניצלתי את 'הזכות' הזו מספר פעמים: להיעלם לכמה שנים וזהו. אמנם לא "קפאתי", אז לפחות ניתן היה להשאיר לי הודעות. אלא שטבע האדם הוא לשכוח, ככה שמקץ כמה זמן, ההודעה היחידה שנערמה בתאריך קבוע מדיי שנה היתה ברכת יום ההולדת מראשי האתר פה. לפחות כתבו יפה. אני רוצ”

“כאשר ג'נדה ג'ונגה מספר למעסיק שלו מר אדוארדס על העיר שבא ממנה הוא מתלהב מאוד ונסחף בתיאורים. השטף נעצר כאשר אדוארדס שואל את השאלה המתבקשת: "אם כל כך טוב שם, למה עזבת ובאת לכאן לניו יורק?". ג'ונגה לא מתבלבל, ונושא נאום נלהב בזכות המוביליות החברתית המתאפשרת לדעתו בארצות הברית של אמריקה. ג'נדה הגיע לניו יורק עם רעייתו נני וילד קטן בעזרת בן הדוד שלו. הם מתיישבים בהרלם, ומנסים לפלס את דרכם אל האזרחות ה”