#
מהגרים, כך נראה לפעמים, הם הרוב בעולם היום. אוכלוסיות שלמות נעות ונדות, מחפשות חיים טובים יותר. אנשים עוברים מיבשת ליבשת, ממדינה למדינה, מוכנים לספוג עלבונות וקשיים, לחיות בשפה זרה בתנאים קשים ובלבד שיבטיחו לילדיהם חיים טובים יותר משלהם, חיים כמו שרואים בטלוויזייה האמריקאית, המשודרת בכל פינה בעולם, ומשכנעת את כ-ו-ל-ם שיש זהב ברחובות באמריקה. רבים מהמהגרים מגיעים מאפריקה – היבשת הנחשלת שלמרות אדמה פורייה ואוצרות טבע רבים, לא השכילה להבטיח לתושביה, שסבלו ממלחמות קטלניות, עבדות והתעללות, חיים טובים. בסיפור הזה המהגרים הם זוג צעיר מקמרון המנסים להשיג "ניירות" – אפשרות לעבודה ולחיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
מבואה אינה מתארת את המהגר כמסכן ומקופח, ואינה גורמת לקוראים לרחם עליו ולכעוס על העשירים המבוססים, שהם ההפך ממנו. היא אמנם מעמתת שני צדדים, שלולא הגירתו של האחד לעולם לא היו נפגשים, אבל משכילה להצביע על צדדים חיוביים ושליליים אצל שניהם. זוג המהגרים הצעיר נפגש עם הזוג האחר – מתושביה העשירים ובעלי זכויות היתר של הארץ. הוא נשכר כנהגו הפרטי של הגבר, בנקאי עשיר. היא מועסקת זמן מה כעוזרת בבית הכפר של הזוג, בהמפטונס. ג'ונגה, המהגר, למרות החולשה המובנית במעמדו, אינו נתפס כחסר אונים. הוא נחוש ושאפתן, בעל נכונות לעבודה קשה ולקורבנות הכרחיים. אדוארדס העשיר והשבע אינו נתפס כחזק דווקא: הוא מתמודד עם קשיים לא מעטים, חייו, למרות העושר והמעמד, נראים כטיפוס סיזיפי וחסר תוחלת והוא מנהל חיים שאינם מושא לקנאה, נראה לי. מערכת היחסים בין שני הזוגות נבחנת מבעד למקרוסקופ: כך וכך חמלה. כך וכך נחישות. כך וכך נכונות לעבודה קשה. כך וכך קטנוניות, צביעות, התנשאות. שני הצדדים מעוררים קצת חמלה, קצת גינוי, והרבה הזדהות. המסקנה של מבולה היא ש"אמריקה" היא משאת נפש רק בעיני אלה שהיא אינה חפצה בהם.
לא חשבתי לקרוא את הספר הזה. - אני לא מתעניינת בנושא במיוחד. אבל קראתי את הביקורת המסקרנת של אור קרן (תודה רבה) וכשנתקלתי בו בספרייה – לקחתי. וממש לא התחרטתי. הוא מתוק-מריר, כתוב ביד בוטחת, קריא מאד, משתמש בהומור ואירונייה ומעלה שאלות שיטרידו את השואפים לעולם מושלם. אי אפשר לעגל את הריבוע, אומרת מבואה, אבל אפשר להפיק הנאה מתאור נסיון לעשות זאת.


















