זיכרונותיה של נערה מחונכת זו למעשה הביוגרפיה של סימון דה-בובואר ב-20 שנותיה הראשונות לחייה. זו עובדה. מה מקפלים זיכרונותיה של סופרת, פילוסופית, פמיניסטית ומסאית מפורסמת זו?
אוסיף עוד עובדה ואומר שזה ספר מופת, כתוב לעילא.
דה-בובואר נולדה ב-1908 בפריז. כבר בצעירותה תחווה את מלחמת העולם הראשונה ובהיותה בת 10, לפני ובעיקר אחרי, היא מתחנכת כמקובל אצל בנות מעמדה, ע"י נזירות. זה אמנם מקובל, אבל מבחינת

""אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה", קובע המשפט המפורסם מ"המין השני". נדמה ש"זכרונותיה של נערה מחונכת מנסה להעביר מסר דומה, אך אישי יותר. הוא אומר, מעבד לשורות: סימון דה בובואר אינה נולדת סימון דה בובואר, אלא נעשית כזאת."
כך פתח עירן דורפמן את ה"אחרית דבר" שהוסיף לספר "זכרונותיה של נערה מחונכת", וגנב לי את מילות הפתיחה לסקירה שלי.

המשפט המצוטט בראש הדברים הוא אולי המשפט המפורסם ביותר של סימ

אוטוביוגרפיה של הסופרת בשנות ילדותה, נערותה ובחרותה עד לגיל 20. ספר ראשון של בובאר שאני קורא ובהחלט השאיר טעם של עוד.
אין לי משיכה חזקה לספרות הצרפתית אבל עניין אותי לקרוא על הווי החיים בצרפת בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

בובואר מתארת את החברה הצרפתית במחצית הראשונה של המאה העשרים כשמרנית וקנאית. לאורך כל הספר היא מספרת על ההתמודדויות שלה כנגד השמרנות והקנאות, כנגד הדת ובעד חופש הביטוי. הדיון

בדרך כלל אני לא קורא ביוגרפיות, אבל משהו באוטוביוגרפיה (החלקית, הרי היא מתעסקת רק בתקופת הילדות והנעורים) של דה-בובואר משך אותי מיד. לקחתי את הספר ליד וכבר בעמודים הראשונים הרגשתי שיש ביננו חיבור אמיתי!
דה-בובואר כותבת בשפה יפהפיה ועשירה את מה שניתן להגדיר כ"יומנה של חנונית". מילדותה היתה ילדה חמורת סבר, שלא הסתפקה באמיתות הלעוסות שקיבלה מהוריה ומהנזירות בבית הספר ולמעשה יצאה לחיים של חיפוש אחר ה

זיכרונותיה של נערה מחונכת הוא לכאורה אוטוביוגרפיה. אני אומרת 'לכאורה' באופן לא כל כך מכובד כלפי רשימת הז'אנרים שקיימת בחוג לספרות, כי שם הוא בטח מוגדר כך, בלי סימני שאלה, לכאורות או נדמה לי.
אבל מכיוון שכבר עברו עלי כמה שנים ראויות וטובות מחוץ לכתלי החוג לספרות, ארשה לעצמי גם לנמק. דה-בובואר לוקחת אותנו יד ביד, או יותר נכון - הרבה יותר עמוק ממגע לחיצת היד, אל תוך נבכיה של תקופה, של תהליך אישי, ש

מה אפשר לומר על האישה הנפלאה הזו, סימון? מה אפשר לומר עליה שיתאר בצורה מדויקת את האינטליגנציה הרגשית בה בורכה בכתיבתה?
מדובר בספר אשר מתאר בסך הכול פיסת מידע על אישה אחת בתקופה אחת מנקודת מבט אחת ויחידה. הסיפור ממפה את העולם מתוך גוף אחד ונפש אחת. למזלי הרב, מדובר בנפש מורכבת, מעניינת ומלאת תכנים. מתארת בצורה יוצאת מן הכלל את ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם בכלל, ושלה בפרט, כל זה בקונטקסט של התקופה

סימון הבוגרת לוקחת אותנו לטיול בילדותה ונעוריה.

למרות שיש לה דברים נוקבים ודרך נוקבת לדבר על מעמד האישה ואופן השעתוק של "תפקיד האישה" בחברה בת זמנה - היא נוהגת עדינות בילדותה ומציירת את בית משפחתה בצבעים רכים, חמים ואוהבים.

יחד עם זאת אנחנו חווים איתה את ההתבגרות האיטית, ההתפכחות מ"מושלמות" המסגרת המשפחתית ומרד הנעורים עצמו. כמו מגלים לאט לאט כיצד בתהליך עדין של חיפוש אחר האמת גיבשה סימון את

אוטוביוגרפיה של אחת הנשים המשפיעות ביותר על המאה ה-20 שנכתבה בגיל 55. דה בובואר סוקרת את חייה באמצעות שנינות, חוכמה ויכולת ניתוח מרהיבה ומעניקה לנו הקוראים את היכולת להבין כיצד מתבגשת דמותה של הסופרת-פילוסופית פימניסטית בין שתי מלחמות העולם בפריז.
בין השאר היא מדברת על הוריה, חבריה והספרים שקראה ועיצבו את תפיסת עולמה. סיפור מרתק המספור על אישה מדהימה ע"י אישה מדהימה.