אין הרבה ספרים שאני קורא יותר מפעם אחת. הסיבה כמובן היא הזמן הקצוב שקיבלנו על הכדור הזה, כמה ספרים עוד אקרא בקצב בו אני קורא, באורח החיים הנוכחי שלי, ובהנחה של בריאות טובה? 2000? במקרה הטוב? (העליתי את הקצב בהנחה שבפנסיה אקרא יותר). קורה משהו מעניין כשקוראים ספר שוב, לעתים פוגשים אותו ממקום אחר, לפעמים מגלים צדדים שלא הבנו, ולפעמים מרגישים שגדלנו והספר לא גדל איתנו.
במקרה של הסיפור שאינו נגמר זה

אחרי תהליך ארוך מאוד של בירורים והסקת מסקנות הגעתי אתמול בערב למסקנה שיש לי יותר מדי זמן פנוי, ולא מתחשק לי להכין שיעורים. במינוח המקצועי, ממש ממש שיעמם לי. אז עמדתי מול כוננית הספרים הענקית שלנו וחיפשתי ספר שעוד לא קראתי, כי יש כאלה בבית. קראתי את "הסיפור שאינו נגמר" ממש מזמן, כשהייתי קטנה (ובעיקר ראיתי את הסרט), וחשבתי שהגיע הזמן לקרוא אותו שוב וגם לכתוב עליו ביקורת.

קודם כל, אני שמחה מאוד ל

הספר הזה היה לי כמו רכבת הרים, לפעמים הרכבת דהרה, ולפעמים זחלה כמו העלייה של הרכבת, הרגע לפני הנפילה, הרגע המלחיץ ביותר שמרגיש כאילו הוא נמשך שעות (או שזה רק אצלי ככה?)
אבל בסופו של דבר, במבט לאחור כשאני חושבת על הספר שזה עתה סיימתי, אני לא רואה לעיני רוחי את עצמי יושבת וקוראת ספר, אלא מרחפת מעל ממלכת פנטסיה ונשאבת לסיפור ממש כמו באסטיאן.
ולפי דעתי, כך נמדד ספר טוב, לפי האופן שבו הוא הצליח להשכי

וואו בהתחלה חשבתי שזה ספר ילדים קלישאתי אבל אז כשהתחלתי לדמיין את הכתוב בספר התחלתי להרגיש קצת רגשות אשם. כאילו היה לי קול לא מודע שחסם את הדמיון שלי ואמר לי "זה לא יעיל" אבל ברגע שנלחמתי בקול הזה והפכתי חסיד של ממלכת פנטסיה התחלתי ללכת ביום יום בתוך ארמונות התת מודע פשוטו כמשמעו המציאות קרנה לי והתחלתי לדמיין בכל רגע. זרמתי עם כל מה שהתת מודע שלי העלה שלי.
היופי שהספר הזה הגיע אליי בתקופה של גי

אוקי, אז רק לפרוטוקול, כבר קראתי את הספר, אבל נטשתי אותו בערך בעמוד הראשון שבו התחיל הספר בתוך הספר.

כמה בעיות חיצוניות, קודם כל.
העטיפה באמת לא נראית משהו, הדרקון הלבן הזה שם (כן, זה דרקון) נראה יותר כמו מפלצת תת ימית (ואולי הוא באמת מפלצת תת ימית?).
בעיה מספר שתיים, העטיפה יותר מידי עמוסה ואי אפשר להבין ממנה שום דבר.
כן, ועם כל הפנטזיה הזאת שם, מה פתאום קשור אריה?!
הדבר היחיד שבגללו הרמתי

וואו! פשוט מרגש,מקסים,מעניין ומותח! ספר פנטזיה מרתק,קלסיקה אמיתית! לא יכולתי להפסיק לקרוא, נסחפתי והופתעתי, בהחלט אחד הספרים האהובים עליי! אני ממליצה לכולם לקרוא, ילדים ומבוגרים! מבטיחה שתסחפו ותהנו כמוני!

אה!!!!
אני הצלחתי לקרוא ספר שאנג'ל לא הצליחה! ואו!!

בכל מקרה, אני מסכימה לגמרי שהספר כבד, העלילה קצת מבולגנת מבחינת מסירת הפרטים, והעטיפה- מה זה אמור להיות?!

אבל הספר מרתק.
בסטיאן הוא גיבור שממש לא קל להתחבר אליו, הוא עושה טעות אחר טעות שמובילה אותו לטעות חמורה יותר.

אבל הסוף כובש.
הספר מרגש וחכם, אבל באמת כבד מידי. אני חושבת שעם תרגום חדש זה באמת היה מרענן יותר.

ממליצה, אבל ל