אני עושה שירות השנה בשכונה בדרום תל אביב. יש פה בניינים מתפוררים, סמטאות שחורות מלכלוך, וילונות עשויים סדינים וגרפיטי גס. הרבה מה לצלם. הילדים מסתובבים בכל שעה ובכל מקום; מסיעים אחד את השני על אופניים, משחקים כדורגל, מטפסים בגן שעשועים, מרביצים אחד לשני. בניגוד לקלישאות אין פה משטרה כל דקה ודי בטוח פה בלילה, ובכל זאת אנשים כל הזמן שואלים אותי איך אני לא מפחדת. בכל פעם שמישהו שואל אותי את זה אני רו

כשנרשמתי לסימניה לפני כשלוש וחצי שנים בחרתי לעצמי את הכינוי 'קוראת הכל' בעיקר בגלל שחשבתי את עצמי לכזו שמוכנה לקרוא ספרים מכל הסוגים והמינים. החל מרבי מכר פופולריים, דרך רומאנים עתיקים, ספרי איכות של סופרים ידועי שם, ספרי עיון, ספרי מדע בדיוני, מותחנים, ספרי אימה – מה שתרצו. אלא שיש ז'אנר אחד שאני משאירה בצד בדרך כלל, סגור בכריכתו: הפנטזיה. קראתי ואהבתי את 'שר הטבעות' ו'ההוביט', ונהניתי גם מסדר

אלנטריס הייתה יפיפה פעם .היא כונתה עיר האלים .

התחלתי לקרוא את הספר בציפיות גבוהות , בעקבות כל הביקורות שקראתי עליו.
ואכן הספר עמד בציפיותי .

לדעתי אחת השאלות החשובות שהספר מעלה הוא עד כמה רחוק אפשר ללכת בצורה עיוורת אחרי דת .
האם לשם הדת והרחבתה צריך לטבוח בעמים ואמונות שונות?
האם דת צריכה להטיף לשנאת האחר?
העלילה מציגה כמה נקודות מבט בנושא.

הסיפור מתמקד בממלכת ארלון ובעיר אלנטריס שה

"אלנטריס הייתה יפהפייה פעם. היא כונתה עיר האלים: מקום של כוח, זוהר וקסם. אלה שביקרו בה מספרים כי האבנים עצמן בהקו באור פנימי, וכי העיר הכילה פלאים קסומים שלא יתוארו. בלילה זרחה אלנטריס כמו מדורת כסף ענקית, ונראתה אף למרחקים."

זהו קטע קצר מתוך פתח הדבר. לדעתי הוא מיצה את עצמו די טוב, לא כך?

פעם הייתה אלנטריס יפהפייה. פעם.
אנחנו נתקלים בתקופה אחרת מכפי המתואר, עשר שנים לאחר אסון המתרחש באלנטר

****




אלנטריס היא עיר מופלאה שיושביה ניחנו בכוחות עליונים, כוחות פלא שבהינף-יד היו עשויים להפוך אבנים למזון וחולים לבריאים. העיר היתה זוהרת למרחוק ויושביה הכמעט-אלים היו מושאים לקנאתם של כל שאר בני התמותה, עד שלפתע, בלילה אחד, הזוהר הועם, הברכה היתה לקללה ומה שהעניק לאלנטראים את כוחם הפך אותם לתתי-אדם עלובים, מלוכלכים ודחויים, ספק מתים ספק חיים. העיר נחתמה ונסגרה, ושאר העולם, זנוח לפתע מתה

'אלנטריס' בא לי בהפתעה. בדרך כלל אני מהסס לקנות ספר של סופר לא מוכר, אבל באותו יום קיבלתי כרטיס שי והייתי נחוש לנצלו. התיאור על גב הכריכה נשמע מסקרן, אבל מה ששכנע אותי סופית היה ההמלצה בחזית: " 'ספר הפנטזיה הטוב ביותר שנכתב מזה שנים' - אורסון סקוט קארד". כשאחד הסופרים האהובים עליך ממליץ, אתה מציית.

קשה לתאר כמה התרשמתי לטובה מ'אלנטריס', בשלושה מישורים: העולם, הסיפור, והדמויות.

מהרגע הראשון ס

אל אלנטריס הגעתי לאחר תקופת יובש של חודשיים וחצי(!) מספרים- ואני חייב לציין שזה בהחלט סיפק את הסחורה: קודם כל ספר פנטזיה אפית שזה במקרה גם הז'אנר האהוב עליי; העלילה מקורית לחלוטין, ולא נכנסת לתבניות קיימות בצורה מובהקת כמו תבנית 'הארי פוטר' הנדושה כל כך (אמנם הספרים הבאים של ברנדון סנדרסון כן מתאפיינים באותו מבנה בסיסי של סיפור מנקודת מבט של שלושה אנשים, מתחילים לבד ואז חוברים ומשנים\מצילים את העו

ספר הביכורים של ברהדון סנדרסון. אחרי שקראתי אותו אני שמח מאוד על הבחירה של ברנדון להמשיך את הסאגה של כישור הזמן. הסיפור על אלנטריס, "עיר האלים", מוביל אותנו לעולם הנמצא בצרות פוליטיות בעקבות נפילתה של העיר, ה"אלים" שחיו בעיר חולים, וכל כוחותיהם אזלו למעט חיי האלמוות שלהם. כל העמים סביב נמצאים תחת עול כיבוש הפיורדים בעלי האמונה באל "הרע" ועושי דברו יוצאים להמיר דתם של העמים האחרים או להורגם.
הסיפו

יופי של ספר. קצת פנטזיה, קצת אהבה, קצת קסם. לא צריך יותר!
החזיק אותי שבועיים במתח עד לסוף, הפתיע אותי לטובה.