“בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. הגבר הצעיר הוא תמים והבחורה מושכת אותו מאוד ומערערת את כל עולמו הפנימי. לא אכתוב עוד כדי לתת לקורא לגלות מה קורה בהמשך. הנ”

“לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של פיליפ לברו "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה. כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו. כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים... כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה! היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים”

“דון מקלין הנפלא, סיפר פעם על הבעייתיות של המשך הדרך אחרי יצירת מופת. "זה כבר לא שינה מה כתבתי, שרתי או עשיתי. אחרי "אמריקן פאי" ו "סטארי נייט" תמיד התגובה כלפיי הייתה זהה: הוא שוב איכזב". סנט אקזופרי זה "הנסיך הקטן". אצלי, הספר הזה מלטף לי את הלב כבר עשרות שנים. אז איך אפשר לקרוא ספרים אחרים אחרים שלו? איך אפשר להגיד לעצמי תוך כדי קריאה: 'נו באמת, זה האיש שכתב את הנסיך הקטן?'. כי הסיפורים הללו”

“"מגנוס"... מה אפשר לכתוב על הספר? אפשר לסכם במילה אחת, לאוהבי הביקורות הקצרות - מטלטל! ובהרחבה - "מגנוס" מטלטל את הקורא מכל היבט אפשרי. והכוונה לספר, ולגיבור, הבוחר לשאת שם זה במהלך חלק מחייו. כך שיש טלטלה כפולה. אם רק מאפשרים פתיחות מחשבתית, "מגנוס" (שניהם) משנים משהו בדרך המחשבה הרגילה. במיוחד מההיבט היהודי-נפגע-שואה. ולא משום שהספר מבטל/פוסל את הזווית הזו; להיפך. אבל הוא מציג גם זווית אח”

“בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. הגבר הצעיר הוא תמים והבחורה מושכת אותו מאוד ומערערת את כל עולמו הפנימי. לא אכתוב עוד כדי לתת לקורא לגלות מה קורה בהמשך. הנ”

“לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של פיליפ לברו "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה. כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו. כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים... כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה! היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים”

“דון מקלין הנפלא, סיפר פעם על הבעייתיות של המשך הדרך אחרי יצירת מופת. "זה כבר לא שינה מה כתבתי, שרתי או עשיתי. אחרי "אמריקן פאי" ו "סטארי נייט" תמיד התגובה כלפיי הייתה זהה: הוא שוב איכזב". סנט אקזופרי זה "הנסיך הקטן". אצלי, הספר הזה מלטף לי את הלב כבר עשרות שנים. אז איך אפשר לקרוא ספרים אחרים אחרים שלו? איך אפשר להגיד לעצמי תוך כדי קריאה: 'נו באמת, זה האיש שכתב את הנסיך הקטן?'. כי הסיפורים הללו”

“"מגנוס"... מה אפשר לכתוב על הספר? אפשר לסכם במילה אחת, לאוהבי הביקורות הקצרות - מטלטל! ובהרחבה - "מגנוס" מטלטל את הקורא מכל היבט אפשרי. והכוונה לספר, ולגיבור, הבוחר לשאת שם זה במהלך חלק מחייו. כך שיש טלטלה כפולה. אם רק מאפשרים פתיחות מחשבתית, "מגנוס" (שניהם) משנים משהו בדרך המחשבה הרגילה. במיוחד מההיבט היהודי-נפגע-שואה. ולא משום שהספר מבטל/פוסל את הזווית הזו; להיפך. אבל הוא מציג גם זווית אח”