ביקורת ספרותית על הילד הקטן מאת פיליפ לברו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 במאי, 2017
ע"י yaelhar


זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדישות יחסית. "מה את אומרת" יהמה בן השיח "באמת כשהייתם אינדיאנים נפלת ונפצעת וכל האינדיאנים ברחו בבהלה והשאירו אותך למות לבד, כי הלחימה היתה במקרה בחצר של השכן הכי איום, זה שאוכל ילדים שפולשים לו לחצר לארוחת הבוקר? מעניין..." ובעברית – תפסיקי לבלבל במוח עם סיפורי העבר ותשמעי מה קרה לי הבוקר...
לברו כתב סיפור זכרונות. היסודות האוטוביוגרפיים אינם מוצהרים, אבל מובהקים. הוא מספר סיפור מעניין, על תקופה מעניינת ועל אנשים חד פעמיים, משכמם ומעלה. אתה קורא את הסיפור, מנסה לדמיין לעצמך את המציאות ההזוייה שהוא מתאר ואינך מקבל שום עזרה מהסופר. הסופר מפליג לו בזכרונותיו ומשאיר את הקורא מאחור, לפלס את דרכו בסיפור לגמרי לבד.

הסיפור מתאר אירועים מזווית ראותו של הילד הקטן במשפחה, שרק בבגרותו למד לזהות ולהבין את מהותם. המשפחה התגוררה בעיירה כפרית בדרום צרפת. האב, שהיה יועץ משפטי ופיננסי עתיר מוניטין, כבוד וכסף בפאריז של שנות השלושים במאה הקודמת. התאהב ונשא לאשה נערה הצעירה ממנו בעשרים וחמש שנים, 7 ילדים נולדו מהנישואים האלה, והאב שראה את הנולד עקר עם משפחתו לעיירה בדרום צרפת, שם קנה שטחי קרקע גדולים והקים את "הוילה" על ראש גבעה מבודדת. המשפחה זכתה בכבוד מהתושבי העיירה בעיקר בזכות יוקרתו של האב. העיירה היתה ב"איזור החופשי" של צרפת, שאחרי כיבוש פאריז הפך יעד לפליטים. ההורים – שנטשו את פאריז כדי לגדל את ילדיהם בביטחון – הפכו את "הוילה" לארץ מקלט, מוקד הצלה לפליטים, שרבים מהם יהודים. הם קלטו את חלקם כ"עובדים", העבירו את האחרים לחיות בחוות הקטנות – שגם הן היו חלק מרכוש המשפחה – סיפקו מזון ומסתור ולא היססו לרגע להעמיד את עצמם ומשפחתם בסכנת מוות. הילדים היו שותפי סוד ועזרו להגן, להסתיר, להעביר הודעות מתחת לאפם של הנאצים. בשנת 1944 נאלצה המשפחה לשכן קצין אס.אס. בביתה, כאשר במרתף ובגנים מוחבאים פליטים... לא ייאמן.
בקטע מצמרר תוהה לברו האם פינוי "הוילה" מדיירה הנאצי הכפוי הוביל ישירות לטבח הנורא ב Oradour-sur-glane כפר ש-642 גברים, נשים וטף נטבחו בו ובתיו הועלו באש על ידי הנאצים כתגובה, כנראה, למעשי המחתרת באיזור. הטבח קרה למחרת היום בו עזב הדייר בעל המדים השחורים וגולגולת כסף עם עצמות מוצלבות על הצוארון, את "הוילה" וגדודו פינה את העיירה.

הסיפור עצמו, כמו שאמרתי, מרתק. אבל לברו אינו מצליח, לדעתי, לספר אותו. הוא מתאר המון זיכרונות פרטיים של חבורת הילדים, שאינם אומרים כלום לקורא(ת). הוא קוטע את רצף הסיפור בהמון הגיגים שעם כל הערכתי לערכים שהם מבטאים אינם מתחברים ונותרים כטלאי שאינו תואם את הסיפור. ובמיוחד – הסיפור מובא דרך עיני ילד, כביכול (אני משערת בן 8 – 9) אבל הוא בהחלט מסופר בהשקפת עולם בוגרת, אין זכר לזווית הראייה של הילד. והדיסוננס הזה צורם מאד.

למרות שהספר אינו מצליח להשתוות לסיפור שהוא מספר, נהניתי מהניחוח הצרפתי השורה על הספר. מהמנטליות המוכרת, מהתייחסות לספרות קלאסית, מפלספנות (עד פאתוס, לפעמים) מאמונה תמימה בערכים של שיוויון ואחווה. התרשמתי מההערצה העצומה של הסופר לאביו – הערצה שחלקתי איתו. התרגשתי לקרוא על אנשים יוצאי דופן – חסידי אומות העולם במלוא מובן המילה - שגם בתקופה הרת גורל לא היססו להעמיד את עצמם ואת משפחתם בסכנת עינויים, כליאה ומוות, להתרושש מרוב רכושם כדי לעשות את מה שהאמינו שהכרחי לעשות, וכדי להישאר בני אדם בתקופה בה היה מחסור חמור בזן הזה.
זה לא ספר שואה. זה ספר על אנשים שנבראו בצלם ולא שכחו את זה לרגע. לו היו יותר מהם העולם היה טוב בהרבה. אבל מעטים אלה הם השראה לכל מי שרוצה לדעת איך היתה האנושות אמורה להיות.



36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה רבה, זשל"ב.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
חן חן, עומר.
שוה לקרוא את הספר בזכות הסיפור הלא ייאמן (והאמיתי). מה חבל שלכתיבה לא מגיעים שבחים. או שלברו סופר טוב שכשל לספר את סיפורו - קורה. או שלברו סופר בינוני שלא הצליח לכתוב מעניין גם סיפור מדהים כמו הסיפור הזה. עצוב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 11 חודשים)
ביקורת חדה, נוקבת, דעתנית ועיניינית.
עומר ציוני (לפני 11 חודשים)
ביקורת (או סקירה) מענינת ומושכת. עכשיו יש לי חשק לקרוא את הספר...
yaelhar (לפני 11 חודשים)
רב תודות, אירית!
אירית (לפני 11 חודשים)
אומנם כי כן, סקירה מרהיבה - (כמו מחשבות ).
שורה ארוכה של מחיאות כפיים (אימוג'ים) !
yaelhar (לפני 11 חודשים)
חן חן, יונתן בן!
דבריך משמחים אותי, כרגיל.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
רב תודות, כרמליטה!
אכן, הוא היה הומניסט (ושמרן, דווקא...) ואיש אשכולות. ונכון מאד שהיה בין הבודדים עליהם שמעתי, שהאידיאלים שלו בוצעו הלכה למעשה.עצם העובדה שאדם כזה היה קיים מעוררת השראה.
יונתן בן (לפני 11 חודשים)
אין חדש תחת השמש. ובטרמינולוגיה סימנייתית: סיקורת נפלאה, כרגיל.
כרמליטה (לפני 11 חודשים)
מסכימה איתך לחלוטין לגבי הפער בין הסיפור המרתק לבין הכתיבה שלרוב אינה מתעלה לדרגתו. הדבר הקשה גם עלי לדרג את הספר.

לדני - האב היה הומניסט וברוח זו חינך את ילדיו. ההומניזם שלו התבטא לא רק במילים אלא גם במעשים ובסיכון שלו ושל משפחתו. הוא בהחלט דמות מעוררת הערצה.
חובב ספרות (לפני 11 חודשים)
כתבת יפה! בהזדמנות זו אמליץ על ספר אחר שלו שקראתי לא מזמן ונהנתי "החלילן הנעלם".
חובב ספרות (לפני 11 חודשים)
חובב ספרות (לפני 11 חודשים)
חובב ספרות (לפני 11 חודשים)
חובב ספרות (לפני 11 חודשים)
yaelhar (לפני 11 חודשים)
רב תודות, צב השעה.
עוזר להעזר בחברים (-:
yaelhar (לפני 11 חודשים)
לי יניני תודה על דברייך מחממי הלב.
צב השעה (לפני 11 חודשים)
מה שדן סתיו, מה שאפרתי, מה שמחשבות, מה שמיכל, מה שהכוורן, מה שחני, מה שלי יניני. לא מה ששאולי.
לי יניני (לפני 11 חודשים)
הסקירה שלך מצויינת. עונג צרוף. יעל תודה
yaelhar (לפני 11 חודשים)
חן חן,חני (דולמוש)
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה רבה, הכוורן.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
רב תודות, דני בר.
לא רק אני - רבים העריצו את לברו האב. הנה לקט ממה שאמר לילדיו:

- "מגפה של אי סובלנות פשטה על אירופה כולה." הוא אמר "מה זה מגיפה?" הם שאלו "זה כשאנשים מסרבים לקבל דעה מנוגדת לשלהם, או צבע עור שונה משלהם.וכשהם מוכנים להרוג בשל כך". הוא ענה.
- "איך מזהים בוגד או משתף פעולה?" הם שאלו "היישירו מבט לעיניים." הוא ענה "העיניים כשהן מתחמקות זה אף פעם לא סימן טוב".

הסיפור אכן יוצא דופן וחריג. לברו - לדעתי ולצערי - אינו סופר מספיק טוב כדי לספר את הסיפור הזה, אם כי אני בטוחה שהוא אדם טוב.
חני (לפני 11 חודשים)
כוורן מסכימה אתך
הכוורן (לפני 11 חודשים)
ביקורת מעולה שפשוט תענוג לקרוא .
yaelhar (לפני 11 חודשים)
חן חן, מחשבות.
אני מעריכה מאד את מה שכתבת.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה רבה, מיכל. את צודקת בהחלט.
חלק מהזכרונות דוהים להם עם הזמן. אבל יש כמה שנשארים איתך עד עולם, בצבעים חיים. כזה הוא הזיכרון שתיארתי, שנמלט, משום מה משכחה.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה מקרב לב, אפרתי, לפעמים חברים עושים את ההבדל...
לא דירגתי את הספר כי יש פער גדול מדי בין הסיפור המפעים, לבין הספר, הבינוני. לא נראה לי לעשות ממוצע בין השניים...
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה רבה דן סתיו!
אפרתי (לפני 11 חודשים)
שאולי, מרהיב זה יפה במיוחד. רהב זו גאוותנות ושחצנות. אותו שורש ומה גדול ההבדל. הסקירות של יעל הן אכן מרהיבות, אבל הן נטולות כל קמצוץ של רהב. הרבה אנשים צנועים יכולים ללמוד ממנה צניעות מהי.
לתשומת לב.
דני בר (לפני 11 חודשים)
דומה שלפעמים הסיפור גדול כל כך שמאוד קשה לספר אותו.
קשה להתמודד עם רוע בממדים כאלה, עם פחד עצום כל כך, עם אכזריות נוראית, נראה כאילו המילים דלות מידי לספר את זה.
דני בר (לפני 11 חודשים)
"התרשמתי מההערצה העצומה של הסופר לאביו – הערצה שחלקתי אתו."- המשפט הזה שהתחבא לו בתוך הביקורת צד את עיני ומעורר סקרנות.
(לפני 11 חודשים)
מחשבות (לפני 11 חודשים)
סקירה מרהיבה. בזמן האחרון את מתעלה על עצמך.
מיכל (לפני 11 חודשים)
נראה לי שזיכרונות הם דבר חמקמק גם אצל האדם עצמו: זיכרונות מהילדות המוקדמת שלי שכל כך מרגשים אותי עכשיו, אינני יודעת אם ירגשו אותי כל כך בעוד כמה עשרות שנים. יותר מזה, אינני יודעת אם בכלל אזכור אותם בצורה בהירה כמו שאני זוכרת אותם כרגע.
והביקורת מקסימה, כרגיל.
אפרתי (לפני 11 חודשים)
איפה הכוכבים? את יודעת שאני קונה לפי ההמלצות שלך.
דן סתיו (לפני 11 חודשים)
yaelhar הביקורת מרתקת ומנומקת לעילא. תענוג לקרוא ולהשכיל





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ