ביקורת ספרותית על טיסת לילה | אדמת אנוש מאת אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

---

דון מקלין הנפלא, סיפר פעם על הבעייתיות של המשך הדרך אחרי יצירת מופת.
"זה כבר לא שינה מה כתבתי, שרתי או עשיתי. אחרי "אמריקן פאי" ו "סטארי נייט" תמיד התגובה כלפיי הייתה זהה: הוא שוב איכזב".
סנט אקזופרי זה "הנסיך הקטן". אצלי, הספר הזה מלטף לי את הלב כבר עשרות שנים. אז איך אפשר לקרוא ספרים אחרים אחרים שלו? איך אפשר להגיד לעצמי תוך כדי קריאה: 'נו באמת, זה האיש שכתב את הנסיך הקטן?'.
כי הסיפורים הללו לא קלים לקריאה. אולי אפילו מסורבלים. כן, זה מעניין לקבל תוך כדי הקריאה את התובנות של 'אה, את זה הוא הכניס לנסיך הקטן' אבל עדיין - אלו שני סיפורים לא קלים לצליחה, דורשים המון ריכוז שלא תמיד מצדיק את התוצאה והם כך, בעיקר משום שהם מדברים על נפש האדם. ואי אפשר להימלט מההשוואה לנסיך הקטן, שם אין דיבור על נפש האדם - שם נפש האדם שרה.
מצריך נשימה עמוקה לפני הקריאה.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על טיסת לילה | אדמת אנוש