“רוב הגברים רוצים בן בכור, אבל אני רוצה בת. אני מדמיין אותה בשערה השטני ועיניה הירוקות הסוקרות את העולם באופן בלתי מתפשר, בצימאון כנה להבנה. אני מחליף איתה מבט, ויצר ההורות שלי גואה. אני מאמין (ותוכלו לחלוק עלי), ששיעור הפוטנציאל הנפשי והמחשבתי בקרב נשים, גדול משל גברים, וכך גם חיבורן להוריהן (בדגש על האב). אולי החיים יוכיחו אחרת, אבל זוהי תפיסתי, לעת עתה. אנה היא ילדת החלומות, היא ניחנה בראייה”

“בין קלטות דיסני ודרימוורקס בהן היתי צופה הלוך ושוב, לאורך ולרוחב על בסיס כמעט יומיומי, נקלעו לאוסף הסרטים הביתי שלנו סרטים מצוירים שיצאו בישראל דרך חברת "קלסיקלטת". באופן מכליל אבל כן לחלוטין אומר שרוב הסרטים בקלטות הללו היו אפלים ומפחידים. אגדות מוכרות לכולם כמו "היפהפיה הנרדמת", "כיפה אדומה" ו"ג'ק והאפונים", אפילו "דרקולה" היה שם (בררר) – זכו לאיורים די מכוערים (בלי להעליב) ולא אסתטיים כמו ה”

“כשחבר היה אצלי בבית חשבנו לראות סרט, ואנחנו אוהבים לצחוק, אז הוא הציע את "צ'רלי בממלכת השוקולד". להפתעתו לא ראיתי את הסרט, ודווקא נשמע לי מעניין ורציתי לנסות. מזל שבחרנו לראות את זה, כי היה ממש מצחיק והתאהבתי בסרט הזה! אני אחד שחייב לקרוא את הספר, גם אם ראיתי כבר את הסרט. כמה אני שמח שנחשפתי אל הספר, כי הוא נפלא ומלא דמיון. אהבתי מאוד. הסיפור הוא על מפעל שוקולד מסתורי שסגור לקהל כבר הרבה שנים,”

“במהדורה הזו, בתרגומו של אוריאל אופק, לדורותי יש נעלי כסף, הסופה היא סופת עלעול והקוסם נמצא בעיר האזמרגד, אליה הולכים בדרך האריחים הצהובים. מעניין איזו סופה יש בתרגום של גילי בר-הלל... בכל אופן, השפה של אופק לא קשה מדי להבנה לילד בן שמונה לפני השינה והקסם בהחלט עדיין פועל. קראתי את ההקדמה של באום לספר הזה (שיקגו, אביב 1900).איזו תמימות נאיבית בפתיחת המאה החדשה. באום כותב ש"הגיע הזמן לסדרת ספורי”

“רוב הגברים רוצים בן בכור, אבל אני רוצה בת. אני מדמיין אותה בשערה השטני ועיניה הירוקות הסוקרות את העולם באופן בלתי מתפשר, בצימאון כנה להבנה. אני מחליף איתה מבט, ויצר ההורות שלי גואה. אני מאמין (ותוכלו לחלוק עלי), ששיעור הפוטנציאל הנפשי והמחשבתי בקרב נשים, גדול משל גברים, וכך גם חיבורן להוריהן (בדגש על האב). אולי החיים יוכיחו אחרת, אבל זוהי תפיסתי, לעת עתה. אנה היא ילדת החלומות, היא ניחנה בראייה”

“בין קלטות דיסני ודרימוורקס בהן היתי צופה הלוך ושוב, לאורך ולרוחב על בסיס כמעט יומיומי, נקלעו לאוסף הסרטים הביתי שלנו סרטים מצוירים שיצאו בישראל דרך חברת "קלסיקלטת". באופן מכליל אבל כן לחלוטין אומר שרוב הסרטים בקלטות הללו היו אפלים ומפחידים. אגדות מוכרות לכולם כמו "היפהפיה הנרדמת", "כיפה אדומה" ו"ג'ק והאפונים", אפילו "דרקולה" היה שם (בררר) – זכו לאיורים די מכוערים (בלי להעליב) ולא אסתטיים כמו ה”

“כשחבר היה אצלי בבית חשבנו לראות סרט, ואנחנו אוהבים לצחוק, אז הוא הציע את "צ'רלי בממלכת השוקולד". להפתעתו לא ראיתי את הסרט, ודווקא נשמע לי מעניין ורציתי לנסות. מזל שבחרנו לראות את זה, כי היה ממש מצחיק והתאהבתי בסרט הזה! אני אחד שחייב לקרוא את הספר, גם אם ראיתי כבר את הסרט. כמה אני שמח שנחשפתי אל הספר, כי הוא נפלא ומלא דמיון. אהבתי מאוד. הסיפור הוא על מפעל שוקולד מסתורי שסגור לקהל כבר הרבה שנים,”

“במהדורה הזו, בתרגומו של אוריאל אופק, לדורותי יש נעלי כסף, הסופה היא סופת עלעול והקוסם נמצא בעיר האזמרגד, אליה הולכים בדרך האריחים הצהובים. מעניין איזו סופה יש בתרגום של גילי בר-הלל... בכל אופן, השפה של אופק לא קשה מדי להבנה לילד בן שמונה לפני השינה והקסם בהחלט עדיין פועל. קראתי את ההקדמה של באום לספר הזה (שיקגו, אביב 1900).איזו תמימות נאיבית בפתיחת המאה החדשה. באום כותב ש"הגיע הזמן לסדרת ספורי”